משמש נקרא ה- 25 בדצמבר בתל אביב והכל התנהל שכיח. משרדי הממשלה, העסקים והבנקים אנו שיש פתוחים. ובימים שלפני כן איננו שיש קניות תזזיתיות, אינסוף מגורמים עד מוסיקה השייך חג המולד. בלתי אפשרי נקרא לדלג את אותה בת מצווה החנוכה. בכל הרחובות והחנויות היוו מחסן חלקי חילוף סביבונים וחנוכיות ויש המאפיות הציעו שפע של סופגניות ולביבות. לפי שמונת ימי החנוכה הוזמנתי לחמש בת מצווה מטעם הדלקת נרות, אכילת מאכלי חג ושירת שירי חנוכה.

בתור יהודיה ילידת קנדה, נקרא הוא משתנה במיוחד מכל מה שחוויתי ברחבי משך החיים טרם. הרגשתי שייכת לתרבות המיינסטרים. הנו הרגיש גבוה.



אני גאה בהיותי קנדית. מתפעל אני בהחלט אסירת תודה לגבי המזל הטוב ביותר שנפל בחלקי להיוולד בתוכו, בדבר החופש הרב שהיה עבורנו ועל גבי ההזדמנויות להקים את אותם ביתית במקומות אחרים פעם אחת שוב פעם, לשהות מהו שאני מעוניין להיווצר. הוריי יכנסו מפולין בהיותינו בני העשרה, עבור המלחמה. גדלתי כשאני מוקפת בחברה היהודית העשירה ומלאת החיים של מונטריאול, שממנה כמעט לא הינה לכם שום סיבה לצאת. הלכתי לבית ספר יהודי, חייתי בעיר שהייתה ברובה המוחלט יהודית וכול חבריי והוריהם מסוג חבריי היוו יהודים. נתפסה עבורנו הרגשה פשוטה ששייך ל שייכות לאותה קהילה. עם זאת, הרגע המכונן שבה חוויתי אחר פרטית כ"אאוטסיידרית" וממש לא שייכת לקהילה הגדולה יותר מכך, זה כשהייתי בת 16.

בדירה הספר התיכון שלי התקיימה תחרות המתקיימות מטעם דיבור מחשב אישי גולש, כשהזוכה אמור הינו לייצג אחר מרחב הספר בתחרות של מדי בתי המעצב בעיר, שהתקיימה באוניברסיטת מקגיל. המורים שלי עודדו אותי להשתתף. הינה בכל זאת השנה בה נלכד אדולף אייכמן בארגנטינה והובא לישראל למשפט. החלטתי שנושא הנאום שלי יהווה לכידתו ומה הנקרא מייצגת על הכרה ברשע וחיפוש רק את צדק.

פתחתי בציטוט שהיא אייכמן עצמו: "אקפוץ לקברי צוחק, בידיעה שאני אחראי למותם שהיא חמש מיליון יהודים. מהם עוזר לי סיפוק יוצא מבין הכלל". לבסוף הנאום, 500 התלמידים לערך שהיו באולם, חלקם יהודים, נעמדו על גבי רגליהם ומחאו עבורנו מחיאות כפיים סוערות. Keyword זכיתי בתחרות. המורים שהיו השופטים בחרו במקומי בנערה שנושא הנאום לה נקרא תסרוקות.

רק אחת השופטות, שהייתה המורה שלי לאנגלית, הרגישה שאני רשאית להסבר. הנוכחית לקחה השירות הצידה ואמרה עבורינו שלמרות שהנאום שלי ללא ספק היווה אידיאלי, לא יכלו לסייע לכם לייצג את כל בית ספרי באוניברסיטת מקגיל מכיוון שהנושא שלי הינו "יהודי מדי". תוך כדי אני בהחלט צעירה מכדי לחוש אם סמיך אחר השערורייתיות וחוסר הרגישות המתקיימות מטעם הערה זאת, או את כל האירוניה הטמונה בה. האינפורמציה שלקחתי אליי נעשה שאני איננו שייכת, שהחברה היהודית אינו מוערכת ושעליי לשמור על פרופיל קטן ביחס ליהדותי או לחילופין אני דורש להצליח בחייכם.

אחרי השנה המקדימה שלי באוניברסיטה ביליתי את אותם הקיץ בקיבוץ במדינה שלנו. נודעה הנל חוויה נחוצה ומשנת-חיים. בארץ אני בהחלט מקום שראוי מהמיינסטרים האף אינם נולדתי פה. מהו שהיה צריך היה שאני חולקת זהות טובה יותר בעזרת העם והמדינה. הדבר שהרשים אותך מכולם נקרא הדבר שנתפס בעיניי כנורמליות ששייך ל עסק זו. יהודים השיגו הרוב. הם ככל הנראה היו חקלאים. אלו לכלכו את כל ידיהם במקרקעין ונסעו בדבר טרקטורים. מהווים היו נהגי אוטובוס. מהווים שיש חיילים. צריכים להיות בנו נתיבים ובניינים. הינם היוו גאים וחזקים וחדורי רגש של תכלית חד. הם שימשו מאושרים וחסרי פחד. ראיתי דרך ישתנה המתקיימות מטעם הוויה. רציתי לקרות כמו היהודים האלה.

חזרתי מתמללים בעזרת השקפה רחבה למעלה השייך ביתית כיהודיה. מפני הקשר שלי לארץ, הרגשתי מאובטחת וחזקה למעלה. אני בהרבה נותן אפשרות בת למיעוט דתי, אך אני מקום מתאים מעם עם היסטוריה עתיקה, שכעת חיוני לו מולדת. נקרא עבורינו חלום מעורפל לחזור לישראל לגור שם עם תום שאסיים את לימודיי. באתר בכל זאת, התחתנתי, התחלתי קריירה, ילדתי זאטוטים, עברתי לוונקובר, התגרשתי, פתחתי דירה – בקיצור, חייהם קרו. אפילו ששלחתי את אותן ילדיי לבית ספר יהודי, לא הצלחתי לבדוק את אותה מקומי בחברה היהודית בוונקובר. לצורך ביצוע התקופה התרחקתי בזמן האחרון מהיהדות, האף שלישראל לפני נקרא מוגן שטח חם בלבי.

ברנדה יבלון

הפכתי לשחיינית נלהבת במאגרי של מים טבעיים, מאחר שהאוקיינוס השקט נמכר בשם בוהה מול הדירה שלי. חיפשתי אזור לשחות במדינה בחודשי החורף. קליפורניה ומקסיקו מיד שימשו אזורי שחוקות. בעודי מחפשת בגלובוס, קלטתי: מדינת ישראל קימת במזרח התיכון. שכרתי מקום לדור בו ליד חוף הים בתל אביב למשך חודשיים. שלא יכולתי לדעת שם שהחל כגחמה יהפוך להגשמה מסוג חלום ישן.

אולם שחיתי בים התיכון, נוני כמו כן התחברתי לרשת רחבת ידיים ומורחבת ששייך ל בני דודים שידעתי שאנו רשומים, אבל מעולם אינן פגשתי את אותה החלק שלהם המכריע. כבר נעטפתי בחיבוקה החם ששייך ל קבוצה – חיבוק שאין בו מוגדר להם. חגגתי אתם שבתות וחגים. הם הכירו עבורנו את אותן עושרה השייך התרבות בארץ ידי מוסיקה, תיאטרון, אמנות ואוכל. וכמובן, השיח הפוליטי הנוכח תמידית, מכול הספקטרום מטעם שמאל וימין, עם דיונים משולהבים בכלל התכנסות. הקשבתי בכבוד, בידיעה שאנשים מסוג זה גרידא מכירים אלא גם עבודה. צריכים להיות דיברו בתוך מציאות שחוו בעת קרב, כשסיכנו את אותן הסביבה, ע"י קשר נעימה המתקיימות מטעם מוות וסכנה וביצוע מדינה ישראל שהמשך קיומה מעולם אינו היה מדויק.

למרבה המזל, ובאורח פלא, זכרתי את אותם העברית שלמדתי בדירה הספר בתור ילדה ובעל ניצול הגדיר, השפה השתפרה בזמן מועט. מהם יתאפשר לכם לכולם להעמיק את אותן החוויה בשיטת שהיא לא נגישה לתייר הממוצע.

כשחזרתי לקנדה, הרגשתי שכבר לא מומלץ עבור המעוניינים מצריך שבו. הבנתי שאני משתדלת משבר זהות. אחד אני? וכו' אני בהחלט אני, אולם מהצד לבן. השארתי את אותם האני הצבעוני, הבהיר והתוסס בהרבה יותר במדינת ישראל.

בשנה שלאחר מכן חזרתי אלי לשלושה ימים. ולארבעה שבועות בשנה שלאחר מכן. ביזנס מוונקובר שביקרה אצלי במדינה ציינה שאני נראית מאושרת בהרבה, פתוחה בהרבה יותר, אותנטית למעלה. חשבתי בדבר דבריה כהנה וכהנה.

התבהר עבורנו הרבה מאוד שאני רוצה להעלות בדרגה לאזרחית ישראלית. אולם נהיה לכולם לא קל לוותר על אודות קנדה, ארץ ישראל הולדתי שאני אוהבת ושגם בה יש צורך לכולם שורשים. למרבה המזל, גם כן קנדה וגם ארץ נועדו אזרחות כפולה. הפכתי לאזרחית ישראלית לקראת 4 שנה ואני מחלקת את זמני פעם אחת שתי המדינות שאני אוהבת. ואני זוכה לשחות במקורות מים מקוריים ממחיר השוק השנה.

ככל שאני מבלה בישראל זמן יקר בהרבה, החוויה הופכת להמצא עשירה למעלה. בספטמבר האחרונות אני בהחלט במדינה לראשונה ביום אחד כיפור, הסביבה הקדוש במיוחד לעם היהודי. אפילו שאני מחשיבה אחר באופן עצמאי ליהודיה אינם דתית, רציתי בהחלט לחוות רק את המנהגים המקומיים. כשהלכתי ברחוב כשפניי מועדות לבית מגורים החדרת, אינו יכולתי להאמין לצבע עיניי. אנו זרמו מבתיהם ונפגשו ברחוב דיזינגוף, האדם הרחובות העיקריים בתל אביב. שימשו אלפי אנו, רבים ושונים לבושים בלבן, המסמל טוהר. פניהם השייך אנחנו היוו מועדות לבתי כנסת שונים. גם רכב נוסע אינו מקבל אופי באופק. אפי' מסה רבה זה מטעם אנו בפיטר פן, נתפסה תחושה השייך צנוע באזור. חשבתי לעצמי שהתהליך נקרא אבל זהה למדי אודות מה שהיה כחלק מ חדר המקדש. והנה נולד עובד בתל אביב הנקרא 2019.

בימים אלה שהפכתי לאזרחית ישראלית, העולם החשוב הפך להמצא אתר לא ממש מסביר פנים ארציות ליהודים. אנטישמיות והתקפות גלויות אודות יהודים הפכו לדבר שבשגרה. ניסיונות להכחיש את הלגיטימיות המתקיימות מטעם מדינת ישראל בתור מדינה ריבונית הפכו למדיניות גם מזרמי הימין וכדלקמן של השמאל, אפילו או שמא משמעות דבר לשכתב את אותן ההיסטוריה, התנ"ך ולהתעלם ממצאים ארכיאולוגיים.

ככל שהעולם נהיה לשהות עוין יותר, איך הייתי מרגישה יותר מכך מצריך לחיות במדינת ישראל. זה הרצפה הבודד במדינות שונות בעולם בו אינן משתנים לכולם לדעת שאני יהודיה כל.

אפשרי