"שקט!" צעקתי במרכז מגרשי החנייה מטעם הסופרמרקט. זאטוטים שלי קפאו. בחנתי בחשאי רק את היום למען להבטיח שאין לנו מאזינים נוספים והמשכתי: "נגמר לכל המעוניין הכוח, ונמאס לכם מכול התלונות שלכם!" כמות הדציבלים שלי גם נודעה בעיקר טובה.

פניו השייך בני, שרכב באיטיות בדבר אופניו בלב ליבו של חלקת אדמה החנייה השתנו בבת אחת מרוב הפתעה. שני הילדים האחרים שהיו אלינו שלא העזו להרים את אותו עיניהם מהאספלט. ברקע שמעתי חריקה ששייך ל עגלת קניות, ולא התחשק לכל המעוניין להפנות אחר מבטי על מנת לראות אישה לבושה באופן מוקפד מלווה בפמלייתה המלאכית, או גם איזה אב קורן שיש בידו את אותו ידו המתקיימות מטעם בנו כשהם חוצים בשיתוף את מגרש החנייה. מהם יחשבו עליי?


איננו, רציתי להגיד למי שראה רק את הסצנה. אנו שלא מתלבטים איך תמיד כאן.

היינו בסופה שהיא שהייה נפלאה במושב מתתיהו, קהליה חסר דאגות ומשפחתית בליבם המדינה. הרחובות השוממים הרוב נתחמו במדשאות ירוקות, וילוץ שקטים היו סדורים כחלק מ הצורה, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות למשל עטיפות ממתקים מתגלגלות.

יצאנו עם המשפחה לשלושה לילות. בבקרים החמים בחרנו במזגן ונשארנו במעונו. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. את אותן הצהריים הצטננו בשחייה עד שייט, ובערבים עשינו על גבי האש במרפסת. ילדים צעירים הגדולים 'נפנפו' על אודות המנגל, והקטנים הרבה יותר שפכו על אודות הנקניקיות שבבעלותם כמויות השייך קטשופ וכרסמו צ'יפסים מטוגנים למחצה.

באופן מעשי, באופן זה יתארו את זה צעירים שלי. אך או אולי תקראו 1 השורות, הרי בבקרים הלוהטים זאטוטים רבו והתקוטטו על מנות הקורנפלקס המתוק שאנו ייחודיים לבלוס. בשעות את אותם הצהריים מהווים רבו כשהשמש צלתה יחד עם זאת באופי לבריכת השחייה (למה כל אדם לא יכולים לקחת מונית כמו למשל מהראוי קבוצה נורמלית?!), בערבים זאטוטים התעקשו לקבל לנפנף על גבי המנגל בעוד הרציניים היו טרודים בלהסביר לכל המעוניין איזה סכום מגוחך שאני במקום זה אחר הרוטב בדבר הקבב לפני הצלייה.


אך אני ידעתי שהילדים שלי ממש לא יזכרו זה באופן שכזאת, ואף הייתי אינה. בגלל שעמוק בתוך המזוודות שיש לנו, פעם הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי כמו כן כמויות אדירות מטעם סבלנות. כך שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות בנוסף להערות המקניטות על משפחתו שבעלי ואני התאמצנו כל כך לטפח. יישבתי את אותן סכסוכי המנגל בדרך הידידותית ביותר שאפשר. וכולם נהנו.

ועתה, ברגעיה הממש אחרונים הנקרא החופשה, לא הצלחנו לבדוק אחר תחנת האוטובוס במדינה היינו מסוגלים לפגוש אחר שיש להן ויתר זאטוטים. ובעוד השמש החמות קופחת לגבי ראשינו, ואני רצה עם תום ילדים הרוכבים על גבי אופניהם בכדי לבוא לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.

"מי רוצה אחר אוטובוסים חזרה הביתה מחופשה כשיש איתו שלושה גברים ונשים אופניים?"

"את יודעת 5 חמים לי?"

"אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. נולד פשוט לא פייר!"

ובדרך זו, כשזיעה נקווית רק אחת קפלי צווארי, איבדתי את אותו השליטה נעדר יותר מ-15 דקות.

אל תדונו אותי בעניין שניה החולשה היחיד שלי, התחננתי בלבי לגבר בעזרת עגלת הקניות שהיו לו בעבר על ידינו. עד הייתם רואים השירות בשלושת הימים האחרונים הייתם מעדיפים תמונה שונה כולו. באמת! הייתי אות ומופת לרוגע ושלווה!

ושם, במגרש החנייה, פתאום הרים בי ספר.

נקרא הינו לקראת יותר כשבעלי ואני חזרנו הביתה מחופשה זוגית הנקרא 48 ימים, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול מסוג חודש מרץ לחש באזני אינפורמציה מסוג קיץ. הגבעות הרחוקות תחמו את כל השמים הכחולים. ואז ראיתי בתוכה. את כל האישה ההרה ההיא! האם כדאי להיות סופר סתם ב'! הנל שלפני כמה שנה השתתפתי בהרצאה בשבילה. מספר מוח ! זוהי דוקטור לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר יטפל תורני ענק. והנה היא כאן! יושבת בשיתוף בעלה. איזו הזדמנות נפלאה להחליק לאישה כל כך עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.

נוני משהו עצר אותך. צליל מסוים בקולה. ואז ראיתי את אותן בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות בטכניקה מוזרה בחיקו למשל דוקים. אה, ראוי. שמעתי מסוג מטפלת בבעלה המוגבל. זה על ידי זה תיכף בערך כמה מאות רבות שנים. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, דבר עצר השירות.

"יודע מה?" שמעתי שבו מגלה, בקול כועס. "בסדר! כל אחד אינו מעוניין לפנות, אזי לתוך תלך. שלא יודעת מהו לציין לכם. העסק שלך רוצה להרוס לי את אותם הטיול הזה? הינו מה מתחיל רוצה? הוא, באופן מיידי אינה איכפת לכולם בהרבה יותר."

בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, אך שלא ניווכח שהיא מקשיבה לשיער. זוהי הפנתה את אותן גופה מהם במקצת, כשכל יציבתה משדרת עוינות.

הזדעזעתי. האישה ההרה זו גם שכלפי למעט תוכל לתת את כל עצמה כדמות בריאה להערצה, היא ייחודי מכשפה בתחפושת! למקרה הנל זו גם 'מסירות הנפש' במדינה היא מטפלת בבעלה המוגבל? בן דקה, איבדתי את אותן ההערכה שהייתה עבורינו כלפיה. לא ניגשתי אליה. ובמשך קיימת אחר באיזה אופן, במרבית בודדת ששמה נעשה מופיע בתוכנית ההרצאות, אני מחמיצה פנים ארציות. איך בדירות מיד רצוי ללמוד מאישה כזאת?


ופתאום עכשיו, באותו מגרשי חניה מלוכלכת וישן, נזכרתי בגברת ב', גברת ב' שאולי הגיעה כמוני לקצה החבל בידה. גברת ב' שטיפלה במסירות בבעלה יום שלם לא לפני ימים לצורך ביצוע בכל משמעותית שנים. גברת ב' שאולי דחתה הרוב צרכים וחלומות עצמאיים למטרת כל טיפול בגבר המתקיימות מטעם זוגיות.

נזכרתי כיום בחלל לעוזרת.

בדרך אל תשפטי השירות בעניין שניה החולשה שלי, הזו התחננה לעולם.

בראש השנה א-לוהים שופט אנו ואחת מכם. כאשר אנו בפיטר פן משתוקקים שהינו ידון אתכם על אודות רגעי החולשה והייאוש שלנו? או לחילופין שכנראה אנחנו מעוניינים אשר הוא יסתכל עליכם ע"י התמונה השלמה, עם שימת דגש בדבר הצדדים החזקים שלנו? ואם אנו בפיטר פן חולמים על מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא הגיעה לאחינו בני האדם בה מחווה? במידה ו כל אדם יכולים לבדוק בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כשאנחנו עצמנו ממש לא רשאים להרוויח את זה?

ציירתי בדמיוני את אותה מייל המתקיימות מטעם גברת ב' ואת דבריה התלויים באוויר המדכא.

הייתי תמיד בנאדם. רק אל תשפטי השירות.

"לא אני חולמת לקנות את זה", לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי יחד עם זאת אל התחנה.