הייתי נושאת עמי רק סיפור כל מי אודותיו: אשר הוא סיכל שוד אלים בבנק בו עמל, ונורה בזרועו. כיום ועד גמר ימיו בבנק, היתה תחבורה השייך הבנק אוספת את הדירה ברחבי בוקר בביתו ומחזירה אותו הביתה בסוף הזמן. הוא למעשה כולם. ותמונה.

תמונה ששייך ל סַבָּא־רַבָּא ארתור אודות כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה מתוכם ברחבי אירופה. הוא למעשה יושב בראשם שולחן בכל בית קפה, לבוש החם חליפה.

התמונה צולמה מתישהו בסוף שנות ה-1930. מלחמה איימה באופק, יתכן ו בסמוך פרצה. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה לכם שֶׁוִּינָה מטעם שנות ה-1930 היתה כה מלאה בשנאת יהודים, אף היהודים עצמם הפנימו את אותו התחושות השליליות הנ''ל.

מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם את התמונה

עירית פריז וינה הודיעה בתקופה האחרונה על אודות התקנה של "קיר השמות", אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה הנקרא בירת אוסטריה. האנדרטה הינה פרי רוחו ששייך ל עשיית שימוש השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להסתיר את השיער ואת אחותו, לפני ששולחו למחנה השמדה. בסיום השואה עבר קורט לקנדה, ובמשך 20 שנה אחת עבד על חשבון בניית האנדרטה לפניכם, אותם זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.

בהשראת "היכל השמות" ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי את אותן שמותיהם מטעם יותר מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו דרך הנאצים. באתר האינטרנט מסוג האנדרטה עליכם מנוע חיפוש, שבה עשויים אזרחים לבדוק חברים ובני משפחה אבודים.


ובדרך זו, כעבור חיוניות מושלמים שבהם לא ידעתי העובדות קרה למקום, שניות ספורות בענף האנדרטה מסרו עבורינו את המידע שמשפחתי ייחלה להם.

ארתור אלט נקרא ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ'כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע שבה אמורה לקום האנדרטה. כשחפשתי את אותו הכתובת במפות רשת מצאתי שבו בנין בתים גדול ואטרקטיבי. ב-26 באוקטובר, 1941, כחלק מ אתר הבית השייך האנדרטה, משודר סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז' הנודע לשמצה. בלוח נספה ב-9 ביולי, 1944.

כליאתו של סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה אזור מאסטרטגיה שתוכננה זמן יקר, לחסל את אותו הקהילה היהודית המשגשגת השייך וינה, ולערוך ניסוי מקדים לתכנית הנאצים להוציא רק את היהודים מכול רחבי אירופה.

בשתי באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, בעלי אדולף היטלר. שיראך התלונן בעניין באיזה אופן שישנו "מחסור בדיור" בוינה וביקש רשות להעיף את יהודי העיר. היטלר אישר את אותם תכניתו עם איזה סכום שבועות.

נספח בתי עיתון וינאיים מקומיים - אוניברסיטאות יהודי ובית ספר כולל בעזרת מועצת בוגרים יהודיים אדירה - הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח היהודים. ב-1938 מעבר אדולף אייכמן בְּוִינָה את אותן "הלשכה החשובה להגירת יהודים", שהיתה אחראית לגבי גילךוי יהודים וגירושם. מדי יהודי הורשה ליטול עמו משא במשקל חמישים ק"ג, גם כללו בנוסף תכשירי מיטה.

לצורך 80 קיימת, בפברואר 1941, גורשו היהודים הראשונים מוינה אל השתנ מותם הכמעט־ודאי בפולין. בתחילת נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות פרטיות. או שמא מהרה נגמרת הפרוטה מכיסם של בני העם היהיודי העקורים, והם נאלצו להסתמך על גבי מעודדים צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח המרכזי מוינה, יעקב אנגל, תיאר רק את מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. "לא ידעתי שעיירות מעין אלה ... יש הרבה באירופה. אי אפשר לתאר כמעט בכל את אותן האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות בנושא הדעת...". הוא למעשה הוסיף ותיאר העובדות הוא למעשה וחבריו המגורשים מוינה עמדו בפני מוות ברעב.

ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז'. נולד נהיה אחד מ- סופר סתם מומלץ בני העם היהודי שנשלחו אליהם בשנים 1941 ו-1942. אלו הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז' - יותר משליש מאוכלוסיית לונדון - שהוחזקו בגטו בעזרת גדרות תיל וסיורי שומרים נאצים. יותר מזה מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו גם כן אלו ללודז' ונכלאו אותה. תמו ימי העשייה הנכבדה בבנק; מעכשיו הינו סבי המסיבי לעובד כפיה בגטו.

שטחו הנקרא גטו לודז' עמד על גבי כ-2.5 קמ"ר. הבניינים היוו שוכבים וברובם אינן היתה מכאני אינסטלציה. שמונה או לחילופין עשרה אנשים גרו בחדר אדם. שלא שיש לטכנאי יספיק אוכל, של מים או לחילופין דלק, וממש לא נהיה לאיפה לפַנות פסולת ושפכים.

"תנאי המחיה בגטו היו איומים", נאמר בענף 'מוזיאון אתרים הברית לזכר השואה'. "ברוב הרובע שלא שימשו אינם את המים זורמים ובכלל לא מערכת ביוב. עבודת פרך, צפיפות ורעב היוו נלווים דומיננטיים מסוג חייהם בלוח. משמעותית המכריע שהיא תושבי הגטו עמל במפעלים גרמניים בעבור מנות־אוכל דלות גרידא. מעט יותר מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו כתוצאה ישירה של חבילות המחיה הקשים בגטו".

מהווים אינו מתו גורשו למחנות השמדה. "תחילה דרשו הגרמנים מהיודנראט לסגנן רשימות מסוג מגורשים", נאמר באתר, "וכשהגישה זו כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים בדרך המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים - בכללם הילדים, זקנים וחולים - במהלך פעולות הגירוש".

גטו לודז' ייחשב גטו "לדוגמה", שבה הוכיחו יהודים את אותה "ערכם" אפשרות מגיע כפיים. הרבה יותר מ-100 נגריות - נעליים, טקסטיל, מאוד צבא גרמניה, מזרנים ופריטים נלווים - מילאו את הגטו.

מרגע שנודע עבורינו שסבא־רבא ארתור שהה בלודז' הרבה יותר משנתיים, טפח בידי לחפש אחר על גביו ארגון לפרטים נוספים ברשת. ברשומות גטו לודז' הנו מופיע כ"וובר" שפירושו אורג. אני בהחלט מדמיינת את הדבר עסק זמן רבות, במפעל אינו מאוורר, תמורת מנות־רעב כמשכורת.

מקום שראוי מבין התיעוד המועט שיש בידינו בדבר משך החיים של בני העם היהודי בגטו, זה הזמן ממצלמתו ששייך ל הנריק רוס . רוס הועסק בדרך של המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז' בצילום דיוקנאות לשם מסמכים גלות. זה הצליח להגדיל מיכשור והיכולת להתיז בסרטי הצילום שסיפקו להם הנאצים, על מנת לצלם בחשאי אחר מקצועי הזוועה שאליהם. בשטח יד ושם (באנגלית) מסופר: "הוא צילם קיימים בגטו שנאלצו ללכת יחפים, זמן שדחפו רק את העגלות שהובילו את השפכים בתוך מבחוץ לגטו - חיוניות מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. נקרא צילם סצנות המתקיימות מטעם אומללות במקביל ל כלא הגטו, לדוגמה אף טקסי עלות להורג בתליה. הוא למעשה לכד אחר גירוש יהודי לודז' לתוך מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. נולד תיעד אנשים כותבים את אותן מילות הפרידה שאיתם למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד לא קרוב ולא ידוע במסגרת ה"שְׂפֶּרֶה" - שבוע הזוועות בספטמבר 1942 בה, בין שאר הדברים, שולחו לתוך מותם שום צעירים מתחת לגיל 10".

עדות שונה על המתרחש לתוך הגטו כל ספק לך נאומו בעל הדירה לשמצה המתקיימות מטעם מלעבוד רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז', שהיה אחראי לגבי שמירת הסדר בגטו. פעם את אותה רק אחת נאמר למקום, שאם ייענו יהודי הגטו בהתאם לדרישות הנאצים, הרי שחלקם עשוי להינצל. הנו נקרא שקר. רומקובסקי אייפון שלו משוגר לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז', כשהנאצים חיסלו את כל הגטו ב-1944.

רק בשתי בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט להכין טבלה של 2,000 יהודים לגירוש. אודות הרשימה נעשה להציע חולים, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 בני העם היהיודי הנ''ל, חייו הנקרא שאר יהודי הגטו ינצלו. אחרת תוגש טבלה, ימותו יותר מזה יהודים.

יומיים את אותן ככה נשא רומקובסקי נאום מחריד מחכה מול יושבי הגטו: "מכה חמורה פגעה בגטו. הינם מבקשים מאתנו לוותר על גבי הפועלים של העסק - צאצאים והקשישים. בנוסף אחת בלבד שלא תיארתי לעצמי שאאלץ להעניק את אותם הקורבן זה בוודאי למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, הייתי חשוב להושיט את כל בידי ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו לכל המעוניין אותם! אבות ואמהות: תנו לכולם את אותה ילדיכם!", סבא־רבא ארתור נמכר בשם בלוח, מאזין או שלא לדברים האיומים האלו, שומע אחר הנהי סביבותיו.

בתו ששייך ל סבי הרחב שהתה אתו בגטו הרבה זמן מה, עבור שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). הייתי מסוגלת להניח אחר אבלו. והיה אם הודה לאלוקים שאשתו נפטרה עבור שהספיקה לחזות בסבל הזה? במקרה ש העז להבין שבתו תצליח איכשהו לשרוד את אותן הגיהנום הזה?

הנרי, בנו השייך ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע

אני תוהה העובדות נראו החודשים והימים האחרונים מתוכם. זה היווה בן 56 כשגורש ללודז' ובן 59 במותו - ממחלה, מרעב אם מעבודת יתר. לראשונה בחיי הייתי מרגישה את השיער קרוב, כה קרוב שאני צריכה כמעט לדבר אתו. רוצה לספר למקום שכנגד מהראוי הסיכויים נוסף ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ יאריך את אותם המשתמשים שהנאצים התאמצו יותר מידי לחסל; מי שיש לו אי אלו וכמה חִמֵּשִׁים ברחבי אירופה (ועוד אחד בדרך); אינו שכחנו את כל שמו.


במידה ש מישהו נהיה אתו כשנפטר מן העולם? במקרה ש מישהו קרא יחד סבא־רבא קריאת שמע או החזיק רק את ידו? אליכם אינו אדע. מאוד שאני עלולה לעבור לזכרו נולד לדעת את המקום וללמד את אותו ילדיי בדבר סב־הסבא שבבעלותם, על אודות מותו ועל אודות החיים.

במערך, כעבור שלמדתי על גורלו, זימנתי את אותן בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי למקום מהם למדתי בעניין סב־סבו. אני מבקש שיֵדע העובדות שהינו מסוגל לדעת בוודאות בנושא אחד וש את השם הוא מקרה. אמרתי לקבלן שיום האדם נבקר ב"קיר השמות" השייך יהודֵי אוסטריה. שוהה רק את השם ארתור אלט, שהעיר בו בגדה אותה אם וכאשר הנורא מאוד, מאמיר סוף־סוף את חשוב לזכור. או הרי - עד ל במקומות אחרים - תוכלו צדקה, נתפלל ונלמד תורה לעילוי נשמתו.