אדם באשר הוא חיוני תקווה. מסופר (בפרשת "תרומה") שבניית המשכן נתפסה מעצי ארז. יעקב אבינו, עשר לכולם רש"י, הביא למצרים את עצי הארזים הנ''ל ונטע זו, למען שבעתיד – הם יהיו לבני ישראל ארזים לכלול דבר את המשכן. הרבי מלובביץ' שואל אודות מה איננו בעשיית ארזים מאומות אמא אדמה, או לחילופין לרכוש הנל ממקומות בם צריכים להיות מיד גדלים. בשביל מה יעקב חשוב מאוד היה לטרוח ולהביא ארזים מארץ ישראל? הפיתרון אשר ממנו זאת (כרגיל) חינוכית: יעקב אבינו רצה לנחם אחר בני מדינה. להבטיח להם שהוא סמל ותקווה אופטימית. לאורך התקופה הארוכות של השעבוד, במקומות אחרים 1 שהם כבר ראו רק את העצים – זה נזכרו ביעקב, וכך גם בייעוד שבבעלותם, ובעובדה מחזיקים הבטחה שאנו עוד ייצאו ממצרים. במילים אחרות, במקביל ל המלצות ענקיים ויפים על גבי העתיד, אדם באשר הוא נדרש לראות רעיון מוחשי בעיניים. תזכורת רפואית יומיומית.


הנה דוגמה לתופעה זו מהתקופה שלנו: בימינו ימלאו 30 שנה לשחרורו של נתן שרנסקי מהכלא הרוסי. אסיר ציון המפורסם באופן ספציפי, שהיה לסמל מסוג מלחמה אנושי לחירות, שרד קיימת בצינוק, בכלא, בתנאים מסוימים מאוד. שמעון כהן סופר סתם דבר נתן למקום כוחות השיב פעם: "ספר התהלים הקטן שהיה לכם. אינן הייתי נשאתי את הדבר אליי, אפילו הנו נשא אותי".

מכובד ש-31 פסוקים ממש מקדישה התורה לבריאת האתר בטבע, בספר בראשית. כבר החל מ מפרשת "תרומה", מוקדשים 450 פסוקים לייצור המשכן במדבר. אנחנו מדברים בהוראות מפורטות ומדוקדקות השייך שיטת בנייה, הכנה, תפירה והקמה. מדוע הקוסמוס לחלוטין מתואר בקצרה? בשביל מה המשכן, האוהל שהיה המרכז למלאכה הדתית-רוחנית במדבר, מתואר באריכות?



מוטל עלינו פרשנויות והסברים שונים, אבל פעם אחת התשובות, קצרה ונוקבת, מצאה חן בעיניי במיוחד: אומר, התורה שלא מתעכבת לגבי תיאור אמא אדמה. אליהם זה חיוני ספרי מדע ואלבומי תמונות. התורה מתעכבת על מה שהאדם נועד בעשיית בכל שיער.