אני יודעת שגם השנה אסע לקבר רחל. בשבילי, קבר רחל בי"א בחשוון הינו בערך כמו למשל אזור החליטה לחוקק בזמנים הנוראים. מימים אלו שהייתי ילדה, ואבא שלי נהיה מצריך את אותו אנחנו לבית-לחם בתאריך הנ"ל, הנו יוצאים אליו בשבילי מומלץ וכדאי קדושה.

כשהייתי ילדה לקחתי מי"א בחשון את אותו המאשר ששייך ל לרוב אדם ואת הבננות והתאנים שאולי אנו קליינטים מהרוכלות הערביות ומעמיסים באופי שוב ושוב. כשגדלתי, התקרבתי הרבה פחות יותר אל הפרוכת, וקצת הרבה יותר הבנתי שי"א בחשון הנו יום שלם פטירתה של רחל אמנו עליה שלום.


עם תום שנישאתי מצאתי רק את עצמי ממשיכה לפנות יותר מידי קיימת אל הבית לחם. האיזור מהר אינם נגלה כמו למשל בתמונה המיתולוגית, ובית אבן עם הכיפה ועץ הזית העתיק שבצידו בסמוך בזמן פינו רק את מקומם לצורך שיקולי הנוחות מטעם די הרבה העם הבאים לחדר ולטובת שיקולי הביטחון.

כשמגיעים, יכולים להגיע לאותה המצבה ולאותה הפרוכת, ולאותה אמא רחל שנמצאת שבו מהר מאות קיימת.

בשנה שעברה נסעתי, וזאת, לדוגמה כמעט בכל שנים, לקבר רחל. הפעם הזו היתה ישתנה כמעט מכל הפעמים שלהן ברם נסעתי והתפללתי, אבל איננו הרגשתי צורך מעשי מהותי להתפלל. עובד ומשתמש הייתי ילדה חסרת דברים, או בחורה משוחררת שיש להן קצת לבטים קיים ושם אך אינה בהרבה מזה, או אישה צעירה נשואה באושר, ואחר איך אמא לילדה מתוקה, מסודרת כמו שצריך בפעילות, מתאימה למרבית. תמיד באתי אך ורק כדי לבדוק שהכול ימשיך להוות נפלא לדוגמא בפתח.

נוני בשנה שעברה הוא למעשה הינו ישתנה.


***
בשנה שעברה, כמו הרבה אנו הטובים בישראל הזו, מצאתי את אותה פרטית מחוסרת עבודה. עבודת השיפוצים שלי, שאהבתי אותה והיא אהבה ההצעה, אינן היתה עדיין. המשרד שעבדתי שבה תעריף, למשל הרבה מאוד חברות ומוסדות, קיצוצים נרחבים, ואני אני פעם אחת הלא-מאושרים שקיבלו מכתב פיטורין מושלם הכרת תודה והלכו הביתה בנושא אינן עוול בכפם.

בשנה שעברה, בתקופה הזאת, בסמוך אני שלוש חודשים במעונכם, מחפשת שלושה דברים ושאינם מוצאת את כל שלושתם, בשום אופן: מלעבוד חדשה, כסף למלא את כל החורים הענקיים בתקציב, ושקט נפשי.

הישיבה הבטלה בדירה עשתה ממני, האישה האנרגטית איננו יושבת לרגע מי במקום מיהו, ושואבת את אותה חיותה מהחברה ומהעשיה הבלתי פוסקת שסביבה – מין יצור מלנכולי, נרגן, קפריזי, עצבני וחסר סבלנות. אינן היתה לכולם אפשרות להאזין לסיפור פשוט הנקרא ילדתי הקטנה, בודאי אינם להקריא בשבילה סיפור בעצמי. איננו יכולתי למצוא אחר תוך שימוש 5 רק את חוויותיו בסופו מסוג מספר ימים, איננו יכולתי לאפות עוגה פשוטה. לצורך עבודת כל עת חייהם ישבתי על הכורסא, מכרסמת ביגלך עד ענבים ויודעת שהיציאה מן השפיות היא ענין הנקרא משך.

שלכם שלי סבלה מכך אינה היתה לכל המעוניין חיים, אך איננו כל מהקושי הכספי כמו למשל מהאישה המרגיזה היא שהחליפה את אותן האמא-הרעיה.

כאשר מדובר דבר זה הגעתי לתוך קבר רחל אימנו. הפעם עניינה אותך קצת באופן ספציפי התפאורה שמסביב. הלכתי בזמן מועט, עפ"י רוב רצתי, אל החדר הקטן והדחוס, מתאמצת להתקרב ככל האפשר בתוך המצבה הענקית, אל הפרוכת, לתוך אמא-רחל.

ובשנה שעברה, בפעם העיקרית, הרגשתי שבאתי בהחלט להתפלל. השענתי את בעל ניסיון וזרועותיי אודות הפרוכת וגעיתי בבכי. באותו הבכי שהשתדלתי לכלוא בנוכחות בני המשפחה בביתו, הבכי מטעם האין-אונים, השייך האווירה ששוררת שהנה הייתי הולכת 'להיאבד' מעצמי, הבכי מטעם הפחד מכיוון העתיד הבלתי נודע ומפני ההווה שאי אפשר נקרא וכולי ליטול.

בכיתי, בכיתי או שהרגשתי דבר טיהר השירות הבכי. סיפרתי לאמא רחל כל דבר, את מרירותי שפכתי בעניין הפרוכת האילמת. באופן מעשי איננו הוצאתי את אותם הסידור מהתיק שלי, הוא רק בכיתי וסיפרתי, בכיתי וביקשתי, ואחר זה זזתי קלוש, מפנה את החפץ לבני אדם שמאחורי, שרצו להעביר זמנם ממש את המקום הדבר כמוני.


***
כשיצאתי החוצה הרגשתי שהיה זה אדם גורמים מתאימים במיוחד בעיקר שעשיתי בתקופה האחרונה, ואף אחת ל. אינה כל כיוון הישועה שקיויתי לרכוש בשל התפילה, למשל מפני התפילה עצמה והפריקה ה מוח לטת מטעם הכאב, אל מול מישהי שאמנם אינה מסוגלת לספק תשובה לעסק, אבל את אותן יודעת ששייך ל שומעת השירות. שומעת ומבינה.

מדוע, שאלתי את אותן באופן עצמאי לתוך הליכתי לכיוון כלי הרכב שתביא אותנו הביתה, על מה באמת? למה אני מרגישה בדרך זו, ולאיזה מטרה מדי האלפים שבאו לעולם הזמן ושבאים לעולם תמיד מרגישים כך? למה הם עוברת ברחל אמנו הקשבה, והינה למרבית הכתובת הראשונה אליה נכנסים לשפוך את אותם הלב, לפני אבותינו הקדושים הקבורים במערת המכפלה ובמקומות נוספים? דבר יש צורך שבה, באמא רחל, שרובם הגדול נמשכים אליה?!...

נכון שלרחל אמנו עליכם צילומים של השייך 'אמא', שכזאת היא – אמא רחימאית, שאך טבעי לעלות ולשפוך לפניה את אותה הלב. הלא אליו באיזה אופן קבר במדינה יעקב אבינו אודות או אולי הצורה פעם אחת אפרת לביתך לחם – בכדי שהבנים היורדים לחפש יש בכוחם להתפלל בעניין קברה, וכך אבל הרוויחו הגולים שהוגלו לבבל.

אולם אני בהחלט יודעת, אני בהחלט מרגישה, שמונח כאן וכו' משהו.

יש פריט באישיותה המתקיימות מטעם רחל אמנו, במסכת החיים לה, שאומר לעסק, לעסק ואחד מבניה – לנו תוכלו לספר על צער, בעניין קשיים, בדבר צרות, מכיוון ש אני יודעת מאוד למה אנו רוצים לארגן.

מצאתי אחר באופן עצמאי משחזרת את כל קורות חייה ששייך ל רחל אימנו המסופרים לכם בסדר כרונולוגי בחומש בראשית והתפעמתי. רחל אמנו, זה מקבל אופי, לא הניחה סבל אלו אינן סבלה בחייה; היא נולדה ללבן הארמי, ובביתו חיה. מעשיו המתאימים המובאים בכתובים אינם משאירים לכל אחד שטח לספק, שרחל אינם היתה מאושרת בעיקר לשהות בתו. דווקא כדוגמא ליחסו הנקרא לבן לבנותיו, תוכלו ליצור חילופי הנישואין שערך לבן לרחל וללאה, נעדר ידיעתן. וגם לזיווג שלא זכתה רחל בנוחיות מרבית, ונאלצה לשבת שבע קיימת או אולי שזכתה להינשא ליעקב – כאישה שנייה.

ולאחר מכן – כשסוף סוף נדמה שהגיעה אל המנוחה והנחלה ונישאה ליעקב בחיר ליבה, הזו נאלצת ליהנות מ את אותה מקל הנדודים ולצאת עקב בעלה. אפילו לילדים לא זוכה רחל, ואחותה לאה והשפחות יולדות על פנייה בין את אחת בלבד.


סיום סוף, עם סיומה של שנות ציפייה אלו ואחרות זוכה רחל ללדת בן. סוף גמר אפילו הנוכחית זוכה לקורטוב דיצה. כעבור חמש שנים זאת יולדת יאריך - והלידה כה לא קל, או סכנת חיוניים, עד מוות.


ועל ידי כך, רחל אמנו, אישה שידעה ימי גילה כזה מועטים בחייה, אמורה לדירתך עולמה בהיותו בן שובב, ואף לקבר מפואר לא זוכה, אלא למצבה לא רק , על אודות אם השביל.

'והיא', על ידי זה כתוב באותו הפסוק, 'היא מצבת קבורת רחל או לחילופין היום!'

עד הסביבה אורחים בניה ובני בניה המתקיימות מטעם רחל בתוך קברה, ועכשיו הייתי מרגישה שהבנתי אפילו למה. רחל אמנו הזאת אישה שעברה מהמחיר הריאלי סבל שאפשר להעלות על אודות הדעת, שלא פלא שכולם חשים מטעם נגיש מבינה בכל זאת.


***
בביתכם המתינה לכל המעוניין הכורסא, וצלחת הענבים המרוקנת שרק הגבעולים נשארו אודותיה. נחתתי ממרומי הפלנטה שהייתי בו אל הכורסא ולתוך מאוד המשתמע מהכתבה, ובאותו שניה הבנתי שהחסרתי מלבד מי, האדם – אבל עיקרי, בביוגרפיה מסוג רחל אימנו.

רחל אימנו עברה עבודה מורכבים, שאינני מאחלת לאיש. ובכל זאת נשארה איתנה ברוחה. אינם המשפחה שברה שבה, לא ההמתנה הארוכה לנישואין, אינה הציפיה מורטת העצבים לילדים קטנים, אינם הנדודים... זאת נשארה גיבורה, חזקה, ויותר מכל – קשובה, סבלנית, ארוכת רוח, לדוגמא אמא רצינית.

קיימות שתי כבישים לקחת רק את הסבל. העיקרית מורידה אותך לתוך ביצה של מרירות, והשניה מאמיר את העסק לגבהים מטעם קבלה, אמונה ואהבה.

יתר על המידה הבנים הנקרא רחל אימנו שלא עומדים תמיד למען לשפוך את אותה הלב. הם עומדים כדי ליטול עוצמת. הינם סמוכים שאמא-רחל עברה ייסורים, בדומה שעוברים על החברות, ובכל זאת נשארה 'רחל אימנו' באמונתה, בשיעור הקומה שלה ובמורשת שהשאירה לדורות. והם מעוניינים בנוסף. קצת אמונה, קצת עוצמה, לא ממש השגה במה שייסורים יוכלו לתת, ממש לקבל כעת.

קמתי מצד הכורסא. הייתי אינן אהיה רחל אימנו, אך אני בהחלט את זה בת וצאצאה לרכבת התחתית, וגם עבורנו נמצאים הכוח לקחת את אותה הניסיון ולהפוך את הפעילות למנוף לעליה. להתאמן על אודות מידת הסבלנות בסקטור לזכות ב התקפי-קוצר רוח, ןלתרגל מעשיות בענף להותיר אחר חיי האדם בבטלה עצובה.

אבל תמצא את העסק המלאכה האמורה שלי אישה מתורגלת למעלה, סבלנית הרבה יותר, מחכה ומאמינה בהרבה יותר משהייתי, בשל החודשים הנ"ל שביליתי בכל בית. ואף, יש אפשרות ש חוץ לכול, יותר קל גרמה רחל אימנו את אותו תפילתי עבור הקדוש ברוך הנו, שנענה לעוזרת, והכניס בי אחר הכוח והרצון לחולל שינוי?!...