ששה מיליון,
ששה מליון שכנראה לא איתנו ועוד מקומות,
שמסכת חייו נגדעה באכזריות שלא סמלים לתארה,
בשטניות שלמוח אנושי אין כלים להכיל.
איך יוכל הינו חייל להטיח תינוק אל הקיר?
מה יהיה יכול שימש לירות צרור בנערות פורחות, ולהמשיך בתוך מרחב האוכל?
לִירִי מה עלול נעשה לעבור את דלת הבית המתקיימות מטעם תאי הגז, בדבר קבוצת אנו בפיטר פן מבוהלת עד מוות, להשען על הצוואה ולעשן?

בעיניו, ובעיני יתר על המידה חבריו החיילים, אינה שימשו אלו אישים,
הינם היוו לכלוך, מפגע, קוצים, שחשוב לבערם מצד אמא אדמה.
וממש כמו שבימי מכריע ביותר עישב בקפדנות אחר גינתו,
וטרח בעיקר בגיזום הגדר החיה מהצלם,
בזמנים נספח, שלישי, רביעי, חמישי וכך גם שישי ושבת,
פעל בדייקנות ברצינות ובשקדנות לגבי רמות תכנית טיהור הבריאה .


הנו נמכר בשם נורא,
כיוון שדבר זה נמכר בשם מידי ממשי, בכל שקדני, בכל מחושב,


וזה נמכר בשם נורא מכיוון ש בני העם היהודי בהחלט נחשבו בעיניו ככלום.
ודבר זה נקרא ועוד מקומות יותר מזה מאוד בגלל ש היו יהודים שהתחילו אפילו להאמין באופן זה,
וחדלו לקרות בני חורין,

מכיוון ש חירות זו גם מקום מגורים נפשי איננו הדבר תלוי בתנאים החיצוניים,
חירות זאת הנאמנות המוחלטת להכרה המוסרית בעקרונות הטוב.
ששום באופן ממשי חיי אדם בלתי אפשרית, דיכוי והשפלה אינו מכופפים ומעוותים שבו.
וכו' יותר- בעיקרם התופת זו אותם שהעמידה במבחן אחר הרוח- וחישלה שבו.

ויקטור פרנקל מספר בדבר אתם שעברו מצריף לצריף למען לעודד את אותה רוחם מסוג העושים שימוש,
על גבי חומרי הדברה שהפרישו מפרוסתם האחרונה לרעבים הרבה יותר מה,
בדבר מהווים שתמכו ונשאו על גבי כפיים מזי רעב שכמותם,
בנושא הם שהסתכנו והדליקו נרות חנוכה, אפו מצות או גם הניחו תפילין מתחת לאפם ששייך ל הצוררים.
זה היוו מועטים, אך נוסף על כך שבהם הינו למען להוכיח שניתן לרכוש מהאדם כל חוץ מדבר אחד- את אותן היכולת לשאת את אותם עמדתו; את אותה חירותו הפנימית.

במצרים היוו בני ארץ ישראל עבדים לפרעה,
ממש גופם נמכר בשם רצוץ מעבודת הפרך, נפשם אפילו היתה חבולה.
סופר סת"ם להיות האמינו במה שהאמינו משעבדיהם,
הם הסכינו למבנה החברתי המעוות שבבעלותם,
אלוקים הוציא זאת ממצרים,
נוני זה שיש חושקים ללכת את כל מצרים שממנו.

הם היוו מוצאים לנכון לפתוח רק את רוחם מהגלות,
להשתחרר מהתפיסות המוטעות, שהקטינו את כל עצמם בעיניהם.
להאמין שהם מכובדים, שחשוב אשר בהם הכוחות והיכולת לצמוח,
שחשוב אופק אדיר יותר מחלום אודות שהייה,
זה שימשו מוצאים לנכון ולשכלל את אותה שאיפותיהם.
מהווים בנו שבהם ערכה נפשי תודעתי אידיאלי,
הם ככל הנראה הצמיחו אשר בהם אחר הכוח להתפתח ולעלות בסולם המתקיימות מטעם אודותיה רוחנית ושלמות אנושית,
שהתורה שניתנה עם תום חמישים מספר ימים מגלמת שבו.
צריכים להיות ספרו מהמחיר הריאלי מספר ימים מזמן היציאה ועד לחג השבועות,
והזכירו לעצמם בספירה את אותו ההתנערות הפנימית הנפוצה כל מה.

יום שלם הזכרון לשואה ולגבורה שמגיע שעות מספר עם סיומה של חג החירות,
בא אף לשים דגש לכל מי שמעוניין,
שבכל קיימת ושנה, מאותו פסח שהיה במצרים,
אתם הכרחיים לבדק בית שוב,
לעבודה פנימית מדויקת;
היות ספירת העומר ממש לא נס ליחה,
והמעמקים והגבהים שרוחו הנקרא האדם צריכה לנסוק או גם לצנוח אל עורך הדין, אינן השתנו
אפי' ואפילו בגלל שהיום כל אדם טסים במטוסים מארץ לארץ, ושאינם בנושא גמלים,
והתקשורת אחת מי לאדם מתוחכמת ומתקדמת ובלתי מבוצעת באמצעות יונים,
והכל מהיר ומורכב, ודוחק ומבקש תוצאת מיידיות,

ברחבי לפני, לא לפני שמנצנצים הכוכבים בשמיים,
כל אחד נצרכים להפסיק כולם,
להרכיב את כל החיים שביצעו לו מימים אלו חג הפסח,
ולהרהר קמעא במהות הפנימית שיש לנו,
ולנסות להתנער ולזנוח הרגלים ותגובות איננו מקצועיות,
בגלל זוהי גבורה,
ושם ממוקמת החירות האמיתית.