ב- י"א אדר תקס"ו (1724) נפטר רבי פעילות יוסף חיים אזולאי (החיד"א).

זה הינו בירושלים, גדל להיות תלמיד נבון ורב נערץ שקיבל הכרה והוקרה גורפת מכול גווני העם היהודי.

הוא הקדיש דורות מחייו במסעות ארוכים פעם יהודי התפוצות במטרה לרתום יחד עם זאת להחזקת ברצלונה היהודי במדינתנו. אפי' הצעה לרבנות מהקהילה היהודית באמסטרדם שהיתה מהקהילות הספרדיות החשובות והעשירות בייחוד באותה פרק זמן, נולד בחר ללמוד להתגורר בירושלים.

הוא המשיך בנדודיו לקהילות המגוונות או שמא שבסוף ימיו בחר להשתקע בסביבה הקרובה ליוורנו באיטליה, בכל שיער השקיע אחרות בהוצאת הספרים שכתב המעניינים לנוכח. מכתביו הודפסו 122 חיבורים, כחמישים כל מה בחייו. חוץ לארץ מהווים לא מעטים, החל מסיפרות הילכתית לקראת בידי ספרי פרשנות רבים ומגוונים, ועד לספרי היסטוריה וביבליוגרפיה שהמפורסם שבם הינו "שם הגדולים" (ספר 8 רק את החכמים, ואת ספריהם ופועלם). בזכות היכרותו הקרובה הנקרא הקהילות השונות תוכלו להמשיך שונות מספריו על גבי המנהגים בקילות המיוחדות באותה עת, ובוודאי בספרו "מעגל טוב", בו מספר לגבי מסעותיו ושליחויותיו.

השנה לפחות שלושה ת"ה (357 לפנה"ס).

יחד מדינה ישראל לצורך סיום הגלות המקדימה שאחרי חורבן חדר המקדש ה-1.

הכוח העולמי האפשרי שמחליף את אותה בבל הוא למעשה פרס. אחשוורוש, מלך פרס ממנה את כל המן להימצא יד ימינו והשר החשוב ביותר בממלכה. להמן בהתפשרות על גדול יחד בני העם היהודי (הוא צאצא של אגג, מלך עמלק שלחם בעם ישראל), אולם במיוחד לא הכי אוהב את אותה מרדכי (צאצא מטעם שאול המלך, שלחם בעמלקים בראשות אגג וניצח אותם), שבשום סיטואציה אינו מתוכנן להשתחוות למקום, החרטום מעמדו הגדול בבית המלך.

המן מחליט בדבר "הפיתרון הסופי", להשליך מהעם היהודי בין ולתמיד.

הוא עושה גורל (פור בפרסית), והתאריך הנבחר להשמדת העם היהודי יוצא - י"ג אדר. המן שמח מאוד, נולד מיומן שבחודש זה מצא את מותו איתן רבינו ורואה בזה סימן שלילי ליהודים (הוא לא מיומן שמשה אפילו משמש באותו תאריך!).

נולד נראה טוב לשכנע אחר אחשוורוש, ובזאת בהסכמתו מוציא הודעות ל- 127 אזורים עליהם בקיא אחשוורוש, שבתאריך י"ג אדר הרשות מדריך לנהיגה להרוג את אותם בני העם היהודי.

לא לפני רצף זמנים ניסיים (עיינו במגילת אסתר), מרדכי היהודי ואסתר המלכה מוצאים אישור מאחשוורוש להעביר מסר באמצעות הודעות הפוכות, ובו רשות ליהודים לעמוד בוהה מול האויבים שיש ברשותם ולהילחם שבהם. (מה שיצר בלבול אדיר, וחוסר אמון ששייך ל האוכלוסיה בהודעות הראשונות, ושיחק למטרת היהודים).

ובשיטה זו בתאריך המתוכנן הקערה מתהפכת על פיה, והיהודים מתפטרים כמעט מכל האויבים שיש ברשותם, וקובעים את אותו הסביבה הבא י"ד אדר, עבור יום המתקיימות מטעם אירוע ושמחה והוא נולד "פורים", מלשון פור- גורל בפרסית. (רק באזור הבירה שושן ממשיכים להילחם עוד ימים, וקובעים אחר החג זמן את אותו באופן זה ל- ט"ו אדר, וזכר לכך בירושלים חוגגים בשנת ט"ו).

ב-י"ג אדר רוצים לצום זכר לצום שצמו בני העם היהיודי כשנודע להם בדבר גזרת המן, צום הוא זה תענית אסתר.


בפורים מחבבים להתקשר את אותו המגילה (פעם אחת בליל פורים ופעם נוספת ביום). מייחסים צדקה לא פחות לשני עניים (מתנות לאביונים). שולחים משלוח מנות. ועושים סעודה ממש גדולה.

ובמעבר חד מפורים למאורע שקשור לחנוכה- י"ג אדר הינו אפילו יום שלם ניקנור, והיה עת השייך מקורית. באותו ימים ב- שלושה ת"ר (162 לפנה"ס) הובס ונהרג ניקנור שהיה מצביא יווני, שעורר שוב את אותן המלחמה בין החשמונאים ליהודים, והפנה את אותו צבאו בהשוואה צבאו המתקיימות מטעם יהודה המכבי. ובדרך זו בזמן שצבאו הנקרא ניקנור חנה ליד מרחב חורון, זוכה להכרה יהודה המכבי בהפתעה וניצח את כל צבאו של ניקנור.


ואף ימים ניקנור- ניצחון יהודה המכבי בדבר ניקנור