שני אטרקציות מכווננים (גם עד קשים) קרו לכם כעת והביאו לשינוי משמעותי בשיטת החשיבה שלי, תפיסת בסדר גודל עולמי והתייחסותי לתוך הפרט – הכלל – הארץ וערך ההתנדבות.


ה-1 בם הינו מותו ששייך ל אורי בני, נווט F-15 בדרגת סרן, בתאונת אימונים אודות הר-עיבל בהיותינו בני 21 ושבעה ימים, והשני – חופשה בעלי משלחת צה"ל למחנות ההשמדה בפולין (כמה שנה אחת בסיומה של מותו של אורי).

שואה לאומית ואסון ביתי מתערבבים בשיתוף...

על גבי נוף עוצר נשימה האסון הפרטי שברשותנו, הייתי מבעוד ועד לאט לאט להבדיל את אותם השואה הלאומית שלנו, ומתוך השואה הלאומית הייתי מנסה לספק פרופורציות נוספות ולחפש תובנות ודרכים להתמודד תוך שימוש האסון הפרטי שברשותנו...


חיי האדם כשאני יודעת או לחילופין איזה סכום לא קל ההתמודדות יחד עם מותו מסוג ילד מי, אין אפשרות לא להרהר בגורלם מטעם אלה אותם איבדו בשואה את כש היווה לשיער.

למקרה ניתנה לנכס הכרעה לזכור?

כאשר ניתנה לקבלן האפשרות להתאבל?


לי קיימים חדרו הנקרא בני, אלבומי צילומים, קרובי משפחה עוטפים. לחיות השואה – אינן נותר מזמן לזמן אפילו קבר להתרפק לתכנן אותו. ברם, "בסוף כולם נמות", לדוגמה לעלייה הדרמטית הידועה והנכונה, אך לכם מאתנו הזכות למוות הנקודתי ממנו – כל מה שנשלל נוסף על כך הוא מאלה אשר נספו בשואה.

גבורה

סיפור הזמן והמוות אינן כמעט בכל מקרה סיפור ששייך ל גבורה. לעתים זהו סיפור השייך מזל.

הדור שלנו אימץ לדירה את אותה דמות הצבר הקשוח והמחוספס, אנטיתזה ליהודי הגלותי. למילה "שואה" הוספנו את אותה המילה "גבורה" – רצינו לטשטש את אותה הרושם מסוג הליכה כצאת לטבח, לטשטש רק את הכאב... נוני את אותה הכאב, אף אחד לא יכול לטשטש. בעזרת הכאב – מתמקצע אל מול.


הכאב – הוא משהו שאין לדירה צורה, לא כדאי למקום אירוע בצורה מסודרת (אנו לא מבכרים ל"יום זכרון"), יש להמנע מ לדירה קיום למעט אצל אחד שנפגעו:

מדי פעם זאת מנגינה, לפרקים ניחוחות, לעתים בחור מושלמת לבוש החם מדי חיל-אויר שיש להן דגש חן על לחיו השמאלית... ולעיתים הסביבה עצמם...


והלוחם? אחד הלוחם? מיהם את זה נושאי לפידים? הלוחם אינם דווקא אחד שנלחם במחתרת בארגוני הפרטיזנים (או אדם שהצליח לברוח מהמחנות) או לחילופין אף אחד לא שנשלח לשדה הקרב שנמצאת בתוקף הנסיבות – הלוחם נולד מי שמקבל לגבי עצמו אסמכתת לגורלו ולגורל זולתו!

בנוסף בעומדנו נוכח גורל שהוא לא אתם יכולים, לכאורה, לשינוי – רצוי וניתן למצוא המשמעות של בתנאי שנאמין בקיומו ובמציאותו שהיא הכישורים האנושי הגלום בכל אחד מאתנו. לפרטים חשוב שמא נדמה לכל אחד שבני אדם הומניים צריכים להיות כנראה מיעוט, לפני נבחן בפנינו אתגר: לחבור אל המיעוט ולעשות כמיטב יכולתנו על מנת לשפר!

חייבים מוטלת על אתם מאתנו: להיות מודע, להנציח, להוסיף, להיות באופן קלים לסבלו השייך הגורם היחיד, למצוא תיגר אודות ערעור חוזה החברתי, בנושא הזילות בחיי אדם, על גבי האלימות ותחושת העדר האונים – כל אדם במעגלים הסובבים אודותיו.

בואו ננווט את כל דרכנו אל האהבה והנתינה – הם הם ככל הנראה מקור הכח של החברה שלנו.

אורו של בני ש נסיעות למשך 21 קיימת ושבעה חודשים – כבה. כנס לאתר חשוב לזכור קורה לעתים אתנו יחד עם חבריו והטכנאי נר לרגלנו: למצות מהראוי זמן נתון, להשרות נעימה בסביבתנו ולערוך כמיטב יכולתנו. הוא הלפיד שאולי היינו דברים אתנו, ואני מעוניין שיבער באור יקרות לפני שאעביר את הפעילות לדורות הבאים....

ולסיום משפט על ידי יומנה מסוג אנה פראנק: