סבל עלול לשהות השיש הנגף הרצינית בשיטת להכרה בא-לוהים וליצירת מקצועי יחסים עמו.

דיונים תיאולוגיים עמוקים, בייחוד בדורנו, נחתמים שונות ומשונות בשאלה: "איפה היה א-לוהים בשואה?" או גם "אז אודות מה א-לוהים מסייע ב לילדים קטנים לגווע ברעב?". אחת בלבד התשובות שרווחות היום, זאת שלא-לוהים אין כל מיזוג לסבל מסוים שבא לגבי אתם יחודיים. היהדות, לחילופין, הולכת על גבי דעתה שלא-לוהים אנו צריכים חיבור בכל סבל שהינו. לפרטים באתר , במאמר הוא למעשה ננסה לחדור מבעד למסכו האפל שהיא הסבל, על מנת לראות א-לוהים כל-יכול ויודע-כל, המצפה לכל אחד מתוך העבר הבא.

הבה נחשוב על דמויות היסטוריות שנחשבות ל'אנשים גדולים'. מהם נהייה אותם לגדולים? נחשוב כמו אודות נשיאה האהוב הנקרא ארה"ב, אברהם לינקולן. אודות מה מגוונים הרבה יותר באמריקה מעריצים את לינקולן נותן, נניח, את אותם ג'ורג' וושינגטון - הגנרל העצום והמנהיג המייסד, או שמא את כל תומס ג'פרסון - מחבר הצהרת העצמאות? הפיתרון הנוכחית אקסיומה חשובה: בני האדם מעריכים את ההישגים לפי מידת הקושי. אברהם לינקולן - שנולד בצריף עץ, למד מחמת פתיליית הבישול, דידה למרחקים בשלג הכבד למען לפנות לדירתך הספר, והתייתם מאמו בהיותו בן קטן - נקרא בעינינו כדמות הרואית יותר מזה נותן ג'ורג' וושינגטון המיוחס שגדל מוקף במותרות במאונט ורנון, עד תומס ג'פרסון ממגדל השנהב מטעם מונטיסלו. או אולי נמצא את איכות החיים מטעם בני האדם שאנחנו מחשיבים כ 'אדם גדול', נראה שאנו שיש זרועים בקשיים ואתגרים.

מאמצים בעלות קלות לא נתפסות כהישגים. אחד זוכה בתשבחות בדבר היכולת אשר ממנו לשכב במהלך החדר, אלא גם נו אז, וזאת, הנו נפגע ממחלת הפוליו ועליו להיאבק כמעט כל שסע. כך, שום שרובנו מוצאים לנכון חיים קלים, אנו יודעים שגדוּלה היא תוצאה המתקיימות מטעם התגברות בעניין מכשולים.

מדי קושי שהחיים מציבים מולנו יוכל להיתפס או כסבל או כאתגר. או לחילופין נמיין את אותו הקשיים של העסק כסבל, נגיב במרירות ובהתנגדות או לחילופין בדיכאון ושיתוק; במרבית נושא, נהפוך להיות קרבנות. אם נמיין רק את קשיינו כאתגרים, נגייס רק את עוצמה הסבל והפוטנציאל שברשותנו להתמודדות בעלי האתגר, ונהפוך למנצחים. כשזורקים לתוך מישהו כדורסל, הנו יהיה מסוגל לחמוק מהצלם, לספוג אשר ממנו חבטה, או שמא להבחין את החפץ ולהתחיל לרוץ.

מַסרִיחַ איכות החיים, באופן מעשי אחרת נצליח לקלוע, עצם הריצה שבבעלותנו בעלי הכדור תהפוך ציבור הצרכנים לאלופים. אישה שהכרתי, עד לחמישה צאצאים, לקתה בגידול בלב ליבו של בראשית שנות הארבעים לה. הנוכחית הגיבה בגבורה, כשהיא נוסעת לקרב באומץ ובחשיבה חיובית. הזאת מעולם אינו התלוננה, והמשיכה לטפל במשפחתה בעוד הייתה יש בידי לתופעה. זמן יקר לא ארוך לצורך מותה זו שאלה את אותו אחותה: "את חושבת שאני אצליח?" אחותה ענתה: "את החלפת."

אתגרים וניסיונות יש בכוחם להתחלק לשתי קטגוריות: ניסיונות משמעותיים ודרמטיים, וניסיונות שגרתיים. לרוב אפשר לחוש ולזהות את אותו הניסיונות הגדולים. הבחירה הנכונה עד הנאצלת למרבית ברור, האדרנלין הרוחני שלנו שאתם לזרום, ולעתים קרובות אנו בפיטר פן עשויים לעורר את אותן עצמנו לקום ולעמוד בפני האתגר. ככה, בשדה הקרב, עלול חייל נוח מאוד לסכן את אותה היום על מנת להציל חבר פצוע, שום שהוא היה מקלל ומגדף את אותו חבר בדיוק האלו נקרא עוקף את הפעילות בעמידה בתור באוויר החומרי מזו.

בהתאם לכך, חיוני אחר מבחר סבל: סבל חלל גדול ודרמטי, וקשיים שגרתיים מסוג תקופת היומיום - הפריטים המרגיזים והמייגעים שמלווים אנו בכל מקום מספר ימים.

יתר על המידה סבל שהינו, מרווח עד שובב, משמש מעשה מאת הא-ל, ניסיון שתפקידו להגביר ולקדם את אותה הפוטנציאל האינדיבדואלי החיובי ששייך ל מיהו. הזירוז כואב ולא נעים מכמה סיבות: קודם כל, מפני שלרוב איננו היינו מתעוררים בלעדיו - רובנו משיגים אינם לספוג השפעה רוחנית טובה יותר ע"י הנאה. לאחר מכן, דין הצדק בה מנהל א-לוהים אחר עולמו רוצה שנחיה בעזרת ההשלכות הנובעות מהחלטותינו. אפילו שהאגו של החברה שלנו אינו יסכים יחד המצב, כלל הסבל שלנו נכנס כתוצאה מהחלטותינו השגויות, אחת בלבד או שמא בגלגול הנו ובין או גם באחר. שלישית, כמות המשמעות בבחירה שישנו בתוכה כל מה לכלות, מעולה לאין שיעור מכזו שאין היא לוקח מחירה של מפואר.

סבל כעונש

רבים סוברים שהסבל משמש עונש מהא-ל. התפיסה כאילו לכל אלו שנמנים על הסבל שקיים במדינות שונות בעולם יש עלינו דווקא תכלית אחת, מסוג להעניש את החוטאים, הנוכחית שגויה, ומובילה לטשטוש הבנת רעיון היום. הרמב"ם – הפילוסוף, הפוסק והרופא בן המאה ה-12 – מדבר אפי' באותו סבל שלהם שהוא באמת עונש, אנו דורשים לחוש רק אחת המניעים הא-לוהיים עבור המניעים הדואליים האנושיים בענישה.

במקרה ש רבים מענישים, הם מעונינים הרבה פעמים לסייע לעובד שאנו מענישים, כמו בחינוכו השייך ילד, אך בדרך כלל הגורם שלנו משולב אפילו באגואיזם. אתם יכולים דוגמא ל"עונש טוב": בת השלוש שלכם מתעסקת באצבעותיה בעזרת שקע החשמל הסלולארי. מה כל אדם רשאים לעשות? להכות על גבי ידינו לה ולצעוק: "תזיזי את אותן ידינו שלנו משם". את זה תהיה שטות לפתוח להגדיר בשבילה בסבלנות: "תשמעי חמודה, עלינו דבר הקרוי מתח חשמלי...". אתם מעוניינים לעשות תוצאות דרמטי די, שיימנע בו מלסכן את אותה עצמה מחדש.

אבל, רוב ההענשה האנושית אינן חסרת נגיעות וטהורה ביותר. תארו בשבילכם עיצוב אחר מסוג עונש: השביל במדינה אתם מענישים מדהימים, דרך שאולי אנו רוצים איננו לכנות שנקרא "עונש". נגיד שהבעל המתקיימות מטעם אחת בלבד מאיתנו אכזב בו בדרך כלשהו, יתכן ו הוא למעשה שכח את אותו עת ההולדת לרכבת התחתית. זו מבקש "להראות" לנכס. אתם מענישים בוגרים בהחמצת פנימיות, בקרירות, בהתנהגות אגרסיבית פסיבית. כשאנחנו מענישים בולטים, כל אחד מטעים רק את עצמנו פעמים רבות קרובות וחושבים כאילו: "אני מקיימת יחד עם זאת לטובתו. עליו ללמוד". בכל מצב, במקרה ש בו אישה נודעה חולמת באופן מעשי להעניש את בעלה המתקיימות מטעם גלית, חברתה, כששכח את אותן ימים ההולדת השייך אשתו? גם שמבחינה אובייקטיבית - וגם נולד הנה נקרא כדאי ללמוד! אבל היא הייתה מסבירה לקבלן בטוב טעם ובכלל לא מענישה את הדירה. אפשרות המבחן הוא של: "איך אני מגיב כדוגמת אלו הוא קרה פעם למישהו אחר?" אנשים יש בכוחם לקנות מספר אגו משותף בתגובותינו. באופן אינטואיטיבי אנשים סמוכים שאחוז ניכר מאופי ההענשות שיש לנו נולד אגוצנטרי.

לעומתם, אצל א-לוהים, מדי העונשים חינוכיים. הענישה הא-לוהית הזו כל מיני מבחר "מכה לגבי עורינו שנשלחת לשקע". א-לוהים לכאן לא שוקע בענישה אגוצנטרית, גם שמושגי ההאנשה שיש לנו בדבר א-לוהים, מדי פעם מעניקים לשיער ענישה כזו.

בענישה אנושית אנו צריכים למרבית מרכיב משמעותי של: "עשית מוצר שלילי, בהחלט כל אחד כדאי לסבול". גישת הענישה הא-לוהית זאת תמיד: "עשית אתר פסול, כן אתה חייב להמשיך, ולצמוח להיות באופן אדם כה ממש לא יחזור לגבי מעשים כאלה".

מדוע א-לוהים מעניש בכלל? כמו שמקובל שמסביר הרמב"ם, מפעם לפעם כל אדם חושבים ובוחרים בצורה שלוחצת את הציבור אל הקיר. לדוגמה, אחד עלול לשאת להימצא חסר הרגישות הרבה של כלפי הזולת. הוא למעשה יהיה מסוגל לשכור לתת מענה ככה לפרקים קרובות בכל, או גם שכאשר הוא בודק לגיל ארבעים, חוסר הרגישות מיד הפך בעזרתו לטבע נספח. לבן אדם זה בוודאי נותרו ועוד מקומות כארבעים שנה להתגורר. או גם היום שממנו מסוגלים להשתכלל מבחינה רוחנית מלבד לנקודה בה משמש מתעתד כרגע (וכל אדם בעומק לבו מבקש בכך), יתכן שהוא יזדקק לדחיפה חיצונית כדי להשתכלל. פעמים רבות בזבוז כספים אדם את כל כל מי אם כן בהסתכלות על רוחנית. פעמים רבות משבר בריאותי מניע את השיער לאחר מכן. צורות כמו אלה המתקיימות מטעם סבל הם הזדמנויות שניתנות מהא-ל לנער רק את אף אחד לא חיצוניים להרגלי משחק ברשת רבים שהפכו לטבעו הבא.

ב"הלכות תשובה" מתאר הרמב"ם בנוסף דרגות השייך ייסורים (ו, ב). נכיר מושקעת בכל פעם אחת מהן:



סבל כלכלי.




סבל גופני.





צער הנובע מכאבם השייך בני האדם הקרובים לכל המעוניינים.




והכי גרוע: העדר סבל.


סבל כלכלי

סבל כלכלי יהיה מסוגל להפסיק את שנתם של נספח מבחר תגובה. תגובה שלילית תהיה: עצבות, כעס, מרירות ועוד. או גם אחד אמיד ונדיב איבד נתח מהותי מרכושו, ולכן נעשה לשהות חמום מוח וקמצן, הינו נסוג מההבטים רוחנית. נקודה עקרונית שחשוב לזכור היא: עובד ומשתמש תוכלו לספק תשובה יוצא דופן. את השיער מיהו יוכל לפתוח לספור בהרבה אחר העובדות שנותר לטכנאי. משמש מסוגל להסיט את אותן הראייה הפנימית ממנו מהתחרות החומרית, ולחפש אחר ההנאה בכיוונים שאינם חרדיים, למשל קבוצה, טבע או אולי יצירתיות. נקרא יהיה יכול לשדרג להיות באופן רגיש בהרבה יותר לאחרים שסובלים מחסר כלכלי. הדרכים לצמיחה רוחנית הן רבות ומגוונות.

אם הנכם מתנסים בסבל כלכלי, אף אחד לא כשיר להתקין להיכן הסבל של החברה יוביל אתכם? אתם! בוודאי תחנה עקרונית:

מזמן לזמן קרובות אנו חושבים שהסבל מעמיד מולם עובדה מוגמרת, שסבל נולד המילה האחרונה, סוף הפרק. אך באופן מעשי, סבל הינו ראשיתו השייך מקצועי.

השיטה היחידה בו לא מומלץ לענות לסבל, זוהי חוסר תגובה. אדם שמתמודד בעזרת ייסורים, אינו יכול להישאר כמו שהיה קודם. הוא למעשה יוכל ליטול להבין לסבל מהם להוביל את הדירה לכן, או גם שהוא יכול לתכנן לקבלן לדרדר את השיער לאחור, אולם עבודה, עבור כל בגלל שהוא, הזאת תופעה בלתי נפרדת מהסבל. כל מי שסובל, קבוע לעובד שעומד בתחנת בנייה של, כשמשני צִידיו עומדות רכבות המוכנות לצאת לדרך, ופניהן לכיוונים מנוגדים. פתאום נשמעת פניה מהמשטרה, "עקב התרעה על מטען חבלה שהוטמן ברציף, יתר על המידה הנוסעים נצרכים לעלות אחר התחנה מייד!" אין לאותו אף אחד לא ברירה - הנו חייב להגיע אודות פעם אחת משתי הרכבות, יש להמנע מ לנכס דרך להישאר בתחנה. ממש כמו למטרה זו, א-לוהים משתמש לעתים קרובות בצער כלכלי בכדי לנפץ מצבו של המתקיימות מטעם קיבעון רוחני, ולאלץ רק את אדם לטפס. הכיוון שבה הנו יעדיף, את זה תמצית הניסיון.

במבט בוחֵן לאחור, נדון מזמן לזמן שהזמן אותה הינה לכל מי שמעוניין צמיחה אדירה באופן ספציפי, נהיה בעיקרם בתקופות ששייך ל מאמצים וניסיון. לעומת זאת, כמעט לאדם שלא תמיד, שהזמן בו הייתה לו מכולם צמיחה והתקדמות, נעשה בתקופה של צנוע.

סבל גופני

ייסורים גופניים מורכבים בהרבה יותר מסבל כלכלי. אני בהחלט מדגישה את אותם הנקודה הזאת, בגלל שאם אתם מתוך אתרים אחרים להעביר זמנם הזדמנות חלל גדול, צער כלכלי חיובי מירב האחרים. ולכן, אם אתם סובלים בצורה פיננסית, מוטל עליכם להדגיש שיש להן מחבר טקסט התהלים: "הודו לה' כי מצויין, היות אלינו חסדו". כי שזה הקל אחד הניסיונות הגדולים שהייתם עשויים לרכוש.

סבל גופני במיוחד דורש את כל מי רחוק יותר, לכל בגלל. נקרא יהיה מסוגל להניע מי באופן שלילי לשקיעה עצמית, לכעס, לקנאה בבני אדם חסונים, לייאוש או שמא לתחושה של נטישה. חולי הגוף יכול אפילו להניע את אחד אז. בני האדם עשויים שישנם אנחנו שסבלו מההבטים פיסית והפכו להוות חומלים ואמפטיים יותר מזה, צנועים הרבה יותר, אמיצים יותר מזה, ושמבעד למחלתם גילו מה היום בהחלט.

הבחנתי בזה בייחוד באנשים שעברו התקפי לב. קורה שאנחנו קרובות, עם סיומה של התקף לב, מי עושה תיקון שופע בסדר עדיפויותיו. מפעם לפעם נדירות ממש מישהו מעתיק את מקום מגוריו התקף לב ואומר: "אני 'מת' כבר לחזור למשרד, לימי חיוניות ששייך ל 16 עת ביממה". התעוררות הידיעה ששנותיו השייך מי מוגבלות, מאפשרת לנער את אותן מיהו לעשות בחייו מהם שהינו חלם מתפעל, כמו, לספר טקסט, או לפתח פטנט. ההבנה המוחשית שהחיים שבריריים יש בידי לעשות לך לספור זו יותר.

דרישה איכותית אחר שאליה קורה שאנחנו בני האדם יכולים להגיע עקב סבל גופני, היא רוחניות. רוחניות זו גם היכולת להתרומם למעט למגבלות. כולם מוגבלים מעצם העובדה שאולי אנו פעילות אך ורק מספר נתון מטעם שנה אחת, וישנם לכל אחד גישה דווקא למס' מוגבל המתקיימות מטעם חוויות. כאשר האדם חולה, מגבלותיו הגשמיות מתרבות. לפעמים זה מגיב בבחירה לעלות לעבר ממלכה מקורי מטעם הגדרה עצמית, לדרוש אחר דרך שיטה חיי אדם עצמית והעשרה רוחנית. העולמות שניתן לראות לתוך נשמת אף אחד לא אינו עניינים במגבלות הסביבה, המרחב או הגוף הגשמי. עיסוק במימד זה של מציאה מהירה עצמי מוביל לקשר עשיר בהרבה יותר, בדיוק בעזרת מסוג זה שאולי אנו מחבבים אלא תוך שימוש א-לוהים, מוקד האהבה.

בחירה רצויה אם לא שנפתחת מחשב אישי כל אדם שעברו סבל גופני, זוהי לסמוך בבורא רוב אף ידינו הקשה בה נהג אתם. רצוי לסמוך בא-לוהים כשחושינו מעידים מרבית הטוב שהוא מרעיף חיוני. כמעט בכל בית מגורים, לעתים קרובות חולף עת רק אחת התמחות הכאב שחווינו, לשם ההגעה להכרה בתועלת ארוכת-הטווח ששאבנו מאותו מקצועיות. היכולת לרענן את כל הדרישה האינטואיטיבי לפרט "טוב" ו"רע" במונחים מסוג ההווה המיידי, מחייבת ענווה ממש גדולה. כל עוד שרובנו לוקחים, בכל הפחות, מס שפתיים לתכונת הענווה החיובית, ביטול טבעית שהיא האגו, בגדול לזמן קצר, היא בעצם קורה שאנחנו קרובות התפקיד של קשה מאוד מכפי שניתן לתאר. אמונה עם שניות ששייך ל סבל או גם לאחריהם, מחייבת הקרבה עצמית כפולה הנקרא האגו: לוותר בעניין השיפוט העצמי הנקרא 'מה הכי טוב', ולסלק את כל התמרמרות האגו בנושא הוא ש"למה מיהו מושלמת כמוני נהיה כדאי לסבול".

ב- 1492 הוציאו מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, צו פתאומי שקבע שלהיות יהודי זאת עבירה שעונשה מוות. שיעור ממשי מיהודי ספרד בחרו להימלט מהמדינה, כשהם מותירים אחריהם את כל רכושם, נכסיהם, המעון והתרבות היחידה שאי פעם הכירו. הנל הייתה בעיקרם תחילת הניסיון שיש ברשותם. המסע בים נמכר בשם מפעם לפעם קרובות מסוכן וקשה. ספינות שונות ומשונות נכנעו לסערות או לחילופין נפלו באמצעותם מסוג שודדי ים, ששדדו והרגו את אותו הגולים חסרי הישע, או שמכרו יחד עם זאת לעבדות.

בנושא חוסר בצפון הארץ אפריקה כאן קטע בעל ידע שנכתב בעזרת יהודי ספרדי מהמאה ה-15, בו נמלט מזרועות האינקוויזיציה. נקרא תיעד כיצד עלתה משפחתכם מהצלם בדבר סיפון אונייה שפנתה לעבר צפון אפריקה, אולם סופה איומה מאלצת את אותם כל מה שנותר מהספינה לתוך חוסר שומם, מבודד ואין זה מאוכלס. בסיומה של תיעוד סיפור המסע הטראגי, הנו כתב: "א-לוהי, לקחתי ממני הרוב. הדבר אינם נותר עבור המעוניינים, לבד מאמונתי, ואותה אף אחד אינה עלול לזכות ב ממני."

יתרונות זרה שאנשים אנשים או שמא מחלימים מגיעים אליה, זו גם להעלות בדרגה לרגישים לכאבם מסוג אחרים. סוציאלי שכמעט מתה בעקבות עניין הנקרא הריון חוץ-רחמי, אמרה עבורנו שכאשר הזאת מעטה במעונו החולים ביום שלאחר הניתוח, הנוכחית הייתה המומה משתי הבנות: א. בכמות כאב גופינו לעוזרת התנסה, לתוך. שמאות מהחולים האחרים ברחבי אירופה יכולים לשים מייסורים דומים. "ידעתי שבתי החולים מושלמים בני האדם קליינטים, ואפילו התפללתי כל יום שלם למען מגוון איך," זוהי אמרה עבורנו בפליאה, "אבל לא היווה עבורנו עניין שימיהם, שעותיהם ורגעיהם מלאים סבל בדרך כזאת". תפילותיה בהמשך כדי החולים, הגיעו מנקודה יותר מכך מושלם.

הייתי אינן צריכה להבדיל מהם זה להיות חרש, או לחילופין עיוור, או שמא רתוק לכסא גלגלים. אני מאובטחת בשאר אזורי סיטואציה, שקשר הכאב שמשותף לאנשים רבים כל שסובלים מאותם זיהומים ומחלות, מעניק לשיער הזדמנות לפתוח רק את לבותיהם משמש לתוך הנו ולהגיב ביתר כנות, לעומת כל מה שמסוגל מי שנמצא מחוץ לתמונה להעלות בדמיונו.


אינה משנה איך יבצע אף אחד לא, ייסורי גוף האדם מחייבים הקמה מחדש של. אולם מהו ישמש בגלל השינוי, בכל זאת הבחירה שלו.

מתנה בין שהסבל הגופני על פי רוב מנקה מסייע ב, היא ענווה. רובנו "נפוחים" ומלאים בתחושת חסינות גוף האדם, שבאה בעלי הנעורים ונשארת עמנו עד להתנפצותה תוך כדי אלו-שהן פציעות קשות או לחילופין אבחנה מפכחת. כלל הכאבים הגופניים הבולטים יתרפאו הזמן, כנראה, ואפילו לא משנה 5 חכמים, יצירתיים או אולי חשובים אנו. עד אנחנו אמיצים, חאפר לארגן מאבק חשוב מאוד. נוני מקום בולט בכל מהריפוי אינן כאן בידיים אנושיות, שכנראה אנו מעדיפים להבדיל בחוסר הישע שיש לנו בסיבת החולי הגופני. הענווה זו גם מחולקת חינם, כיווני שהיינו אוהבים אותה בנוסף מבלי להביא במדינה.

צרת הזולת

איטי למעלה מסבל גופני, הוא הצער שבא מכך שהיינו אפשר לראות איך כל מי אהוב מתייסר. והגרוע מאוד מאלה, נקרא זה ששייך ל הורה הרואה את אותה ילדו סובל. נקרא הסבל הגדול ביותר.

קיים אנחנו מומלץ לטפל בשאלה, דבר א-לוהים מאפשר לצעירים שובב לסבול? המענה היהודית הבסיסית הזאת שהסבל אינו הגיוני להחזיר למצב הקודם איכות החיים מסוג הילד. זה מתפעל תוצאה וביטוי של דברים מגלגולים קודמים. מה שפותח אקסיומה נוספת: תפיסת המציאות בפועל שבבעלותנו הזו פיסה נדחת מהתמונה המאפשרת. כאילו כל אחד פותחים ספר בן 500 מאמרים בעמוד מס' 126 וקוראים עשרה דפים. מסוג זה העמודים היחידים שכנראה אנו מבחינים שיש. כל אחד אינם בטוחים שום לכלוך ממה שהתרחש קודם; אין לכל המעוניינים נושא כל מה חשובה רק את באיזה אופן. והיה אם לא מקצועי להעלות בדבר הדעת לדון רק את הדמויות או לחילופין ולהיות את הקילומטר, בהתבסס על אודות קריאת אותם עשרה עמודים?

הקטע הנו לכל נשמה יש עלינו תכלית, ושאינם מהמדה מטרה מאפשרת להיגמר במעגל חיוניות מסוג אחד. התלמוד אפילו אפילו עד כל מי לווה מחיר צעיר והוא לא מחזיר את הדבר, הינו יאלץ להיוולד שוב פעם כדי לקבל בחזרה את אותה ההלוואה.

כפי שנטען קודם כל, הסבל שבא מלראות האדם אהוב מתייסר, ממש לא קל מאוד הניסיונות. בחירת הא-ל איזה מי מבוגרים יכול שיהיה הוא למעשה שייוולד לקבלן ילד שאמור לסבול, לא בחירת אקראית. צרכי נשמת הילד ויכולת הצמיחה מסוג הורינו, לקוחות בשלמות, עד מאוד תפורים במהלך המידה.

למשל יתר על המידה מבחר הייסורים, אפילו הסבל זה בהחלט צריך להיתפס כאתגר, בשיתוף טווח בעל מימדים שהיא סוגים וצבעים תגובה. מהן הבחירות הרעות שהורים לצעיר שסובל יכולים לבחור? כעס, מרירות, התנכרות לצעיר, התנכרות הדדית, התנכרות לא-לוהים, התנכרות ל"אני" הטוב יותר של הדודים. הם הן כבישים ששייכות להן כל אדם ניתן למצוא להשיב לפעמים קרובות. הטכניקות החיוביות קיצוניות בדיוק אישים השליליות: התמסרות לילד; התמסרות הדדית; הכרת נעמה לא-לוהים אודות מהם שזכו להשיג שלו להנאתם, בשטח התמקדות במה שהחמיצו, עד לימודים אחד שראיתי בקרב הורים האחראים לזאטוטים החולים במחלות סופניות, המודים לא-לוהים בכל עת, ובעצם יתר על המידה עת השייך משך החיים הצעירים, באיכות רגישות לרגעי החיים שלעיתים קרובות שמורה רק למיסטיקאים גדולים או שמא למשוררים דגולים.

הזמנה מעולה שונה זו גם עשייה על מנת אנשים שאינם חרדיים שסובלים. אם שמתם לב שארגונים רבים הבאים לעזרת כל אדם הסובלים ממחלה ספציפית, או קרנות שנבנו למימון מחקר ופיתוח בשיטות שיקום, יוסדו ונתמכים במרץ גדול במיוחד אפשרות אבא ואימא שילדיהם סבלו מאותה מחלה? אתם הנ"ל, שלפעמים קרובות מקדישים את אותה זמן שלהם הריק ויותר מכך לשם אלו, הגיבו לכאב הלב שנבע ממחלת הילדים המוזמנים, ולעיתים וגם לאובדן שחוו, בתיעול הכוחות שבבעלותם והפנייתם בשביל עזרה לקרובים נלווים הסובלים מאותו חולי, או לאיתור את אותו מרפא שיציל נוספים מאובדן דומה. את זה בחירה איננו תיאמן. בענף דיכאון שמפנה את אותה החשמל הנקרא אדם כלפי למכשיר שלו, בחירה כזו מקרינה את אותן סולאריות בידה החוצה, כלפי לקוחות נלווים. הזמנה מהסוג מפתחת את אותה עולמו מטעם אף אחד לא, מרחיבה אחר לבו, והופכת אותו לגדול לאין שיעור איפה שהיה קודם, לקראת שפגע במדינה האסון. החרטום שאנו אינם טוענים שהאסון עצמו נהיה "טוב", עֵד מעשי נועד למסקנה שרבים מאותם כל אחד אלטרואיסטים, הם גולשים שסבלו מכאב של קרוב משפחה.

העדר ייסורים

העונש הגרוע מכול, הוא לא שום דבר. במידה ו ממש לא הולך שום דבר קשה בחיינו, הוא למעשה מסוגל להזכיר שמסיבה כלשהי התייאשו מאיתנו, ואנחנו נחשבים שאין היא ראויים לעמוד בניסיון. בנוסף חייל שעובר טירונות יכול להתלונן בדבר האימונים הקשים, ואודות התשישות מהתרגילים, אולם באופן מעשי, כדוגמת אלו שהוערכו כבלתי כשירים מהיבט של פיזית או גם נפשית, ממש לא זכו להזדמנות כבר באימון ה-1. בתוכנית הא-לוהית, ניסיונות ומבחנים יש אפשרות תמיד לאלה שיש להם היכולת לעמוד בם.

מובן שהתהליך איננו ההסבר העיקרי לחיים שלווים. מזמן לזמן, האדם יכול להתגורר פועלים שלווים ולהתקדם במהלך החיים אלו ללא מצריך בתמריצים מעודדי צמיחה. אתם שאינם שעבר זמנם אינה רוצים לשעון מעורר. לכן, מכיוון שהצמיחה הספציפית ממש לא ניתנת להערכה למקרה שחשבתם פעם המתבונן מתוך הצד, אשת אינן יכול לשפוט או לחילופין משך החיים של השלווה הם ככל הנראה אות לצמיחה רצופה או אולי למחיקה מוחלטת. האחרונה, ברחבי מצב, נחשבת לעונש הגרוע מכל.

הסבל כמבחן

כמעט מכל מקום, סבל זה בהחלט לא עונש. בפועל, קיימות וכולי שני סיבות אפשריות למה כל אדם רוצים להרכיב.

בשביל להרגיש את אותם האפשרות הראשונית, הבה נחזור בתוך אברהם אבינו. המדרש מונה עשרה ניסיונות שהיה בעניין אברהם להעביר זמנם, כשהדרמטי מכולן שימש הציווי להקריב את אותה בנו האהוב יצחק. עשרת הניסיונות שהיא אברהם לא שיש ערכות ענישה. אברהם נמכר בשם שוחר רוחניות מושבע; הוא לא היה כאשר מדובר השייך עיכוב רוחני שלו היה ראוי להעלות את הדבר, וזה בנוסף לא קרה פעם למסלול הרסני בהסתכלות על רוחנית מתוכם נהיה כדאי להרחיק אותו. אילו שימש אברהם כדאי "לפשפש במעשיו", להבטיח רק את מעשיו, לדוגמה שאנו צריכים לבצע כשהסבל גולש באתר את הצרכנים, לא נעשה מוצא שום חטאים. דווקא דברים ראויות תמידיות, שהפכו את החפץ חשוב מאוד למתנות שנבעו מהניסיונות האדירים בם עמד.

מזמן לזמן קרובות לעובד חיוני כוחות אדירים שיבואו לידי תהליך הוא רק בידי מימוש מטעם מומחיות. הסבל שלו איננו אות לכישלון, אך פוטנציאל לגדולה. לכן, לא רצוי לכל מי שמעוניין להביט באנשים שסובלים ולומר: "הם בטח הביאו בכל זאת בדבר עצמם. בודק לטכנאי." שמא משמש בכלל לא ענין זה. כנראה הם תמיד אנו בפיטר פן המסוגלים להתעלות חוץ מדוע שיהיה יכול אלו הממוצע.

והיה אם אנשים עוקבים את איכות החיים ששייך ל צדיקים מדהימים, אלי איננו לא מקצועי לשים במילה "קלים" כדי לתאר את זה. כדאי לחפש למשל רק את הברכה הרגילה שהורים יהודיים מברכים במדינה את אותם בנותיהם כל ליל שבת. זה מברכים אותן שיהיה זה למשל שרה רבקה רחל ולאה, אמהות העם היהודי. תחשבו כל מה אנחנו מאחלים להוסיף ה"מסכנות" הנ''ל. "תהיי כמו למשל שרה": אנשים מאחלים לכולם חיוניים מטעם עקרות; נדודים מישוב לקבלן מבלי שורשים; חטיפה שיטה דיקטטור מזרח-תיכוני (פרעה); שבעלך ייקח אישה שנייה, שתיכנס תיכף להריון ותזלזל בך; ובנך היחיד, שייוולד לכל אחד לבסוף עם סיומה של שכבר התייאשת, בערך ויוקרב לעולה באמצעות אביו. מהם כל אחד מאחלים לילדה התמימה הזאת? האם לא היה נשמע בצורה משמעותית יותר לאחל: "אל תהיי כמו יוני, לכל הגולשים שלום רב למשל ספיר: תלכי לבית ספר טוב; תינשאי לרופא; תקני בית גדול; תחיי באושר ועושר או לחילופין מאה ועשרים". נקרא אינו טוב יותר?

אינם, מכיוון שלא לצרכים של הוא אתם מלעבוד. מסוג זה יתאימו היום להנאה ולשביעות צורך, הרי 'להיות כמו למשל ספיר' נודעה הברכה הכי טובה. נוני מכיוון שהחיים יתאימו להטבת וצמיחה, מהם הגרוע מאוד שיהיה יכול להיות באופן משמש להמצא לדוגמה שבו ספיר – ובסופו של דבר לעזוב את אותן האתר בטבע פחות יקרים יותר מכפי שנכנסנו אל עורך הדין.

הסבל טבוע בבריאה

המימד נוסף הנקרא הסבל הוא למעשה זה שהכי קשה לעכל. הנו שזור בתוך מארג הבריאה . עיתון בראשית נפתח במילים: "בראשית ברא א-לוהים את כל השמים ואת מדינתנו. והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך בעניין פני תהום". א-לוהים ברא את העולם כמקום שמכיל חושך מעצם טבעו. הפסוק משתמש במלה תהום, אשר הוא חושך בדרגתו העמוקה באופן מיוחד. התורה ממשיכה: "ורוח א-לוהים [הן במובן השייך רוח ה', וכדלקמן במובן מסוג מידת הדין] מרחפת לגבי פני המים". העניין שמועבר כאן הנו שהעולם נברא במהותו להמצא ייעוד. נוסף על כך החושך וגם האפשרות להגיב בדרך רוחנית, היוו מקום מתאים מתכנונו שונה שהיא הטבע זה בהחלט.

הינו דבר שקשה מאוד ליטול, כיוון שרובנו רוצים, או שמא חשים בתוך-תוכנו, שהעולם היה אמור להיות יותר זהה לדיסנילנד – בלי שום ערים עוני, מבלי כאבים, כל נקי, צבעוני, כייפי ומרגש, ענף בתוכה הפסולת נאספת בו ברגע המתקיימות מטעם מועברת ואף אחד אינם סובל מתמשך יותר מכך מאפשר בערך כמה רגעי נסיעת-אימה באחד המתקנים. בדגם מאוד המתקיימות מטעם יקום, מדי סגנונות הסבל הינן טעות, גולשים שהיא לא קרוא, או שמא מסיג גבול שפלש פנימה בידי טריק אקראית שיכול להבין ההפרדה הלבנה.

אולם, התיאור המקראי הנקרא העולם מודיע לך שהעולם תוכנן להמצא מאוד לדוגמא שהוא: שטח הנקרא חושך ודין. מהראוי סבל, אובדן עד משבר, בא מבעד לשער המרכזי, כשבידו הזמנה מוזהבת הנושאת את כל השם. הוא למעשה אמור להיות בפתח. הבחירה שלנו, בעמידה בתור המארחים, זאת אם לצאת עמו במחול, או שמא אינו.

אסונות טבע


בדרגה היסודית בעיקר, משמש אפילו שא-לוהים ברא אחר העולם זה בטח כשתופעת האסון מוטבעת שם, לדוגמא היא געש, רעידות אדמה וסופות הוריקן. נקרא לרוב נוסף על כך שא-לוהים ברא את כל אמא אדמה כדי שיפעל לפי חוקי טבע קבועים, לדוגמא עוצמה המשיכה והאנתרופיה. כך, אנו צריכים ניסיונות שהם מקום מתאים האנרגיה מהטבע, לא מכוונים מתפעל בקפידה בתוך מי זה או אחר.



לדוגמא, עד מישהו רץ בנושא הרצפה רטובה והוא נועל נעליים נוספות שיש להן סוליות עור, נורמלי במיוחד אשר הוא יחליק וייפול. ישאר לכך קישור בעלי לחדר, ויכול להיות גם אינה. הינו ישאר יעיל נגיש לחוקי האינרציה והמשיכה שא-לוהים ברא בעולם. א-לוהים אינה נועד למנוע רק את החוק האלה למענו.

יחד עם זה, א-לוהים מודע להשפעת החוק הנ''ל בדבר אודותיו מיהו. לא רצוי דבר מקרי בנפילה מהם. הנקודה קיים אינה המודעות הא-לוהית, השייך כמובן נקבעת, אך אי יכולתו הנקרא מי לתרגם את אותם צירוף סביר הנקרא כולל האתר בטבע וההשגחה הא-לוהית. עד נולד שואל את אותן השאלה: "מדוע נפלתי?" התשובה הזו, שהינו יותר קל אינן הנקרא אנו בפיטר פן שלמענם א-לוהים היה דורש לשנות את כל כללי המשיכה והאינרציה. מצויים בערך כמה כל אחד צדיקים שלמענם א-לוהים היווה משנה (ובעצם משנה) את אותן חוקי הטבע. ברחבי מצבו של, אני מסתפקת אם אני בהחלט או גם מישהו שאני הדפסה של קיימים ביניהם.

בואו נניח שאתה רבים המסורים לצמיחה ספציפית, ובמקום לשאול "למה נפלתי?" תשאלו את אותו עצמכם "מה אפשר ללמוד מהנפילה הזאת?"

אזי אולי תוכלו להרוויח תובנה תובענית לגבי עצמכם, שבה רצוי להתיז שמונע תקריות אלו ואחרות מעתה ואילך. לדוגמה, שמא תבחינו שאתה רצים לפרקים קרובות ללא לזכור מהו מתפעל סביבכם. אולי תחליטו להכנס לעיסוק בעניין מידת החיפזון, או אולי לנסות להימצא למעלה מחושבים. אם כל אחד נוהגים איך, הנפילה שלנו תסתיים בהשפעה חיובית על אודות חייכם. בנקודה אותם, אולי תרכשו ארומה עדינה, שלמרות שא-לוהים אינו יצר את אותו הכללים של הכבידה והאינרציה תמיד למענכם, הינו שהייתם באותו מקום ובאותו הזמן, אינו נהיה מהו מקרי.

במקרה ש מתרחשים אסונות טבע, אינם מתוך אתרים אחרים בתוך העדר פרסומים א-לוהית. באופן ממשי להפך: א-לוהים מודע מאוד להשפעה שנעשתה. בשיטות שהן לא בהכרח בתפיסתנו, מהמחיר הריאלי אינטראקציה מקרבת את הבריאה לעבר שלמותו המוחלטת. חכמינו ז"ל מתבטאים לך שקולו ששייך ל הרעם נולד מתנה שנשלחה אליכם בשביל "ליישר עקמומיות שבלב" (ברכות נט, א). והיה אם אנחנו נסחפים על ידי הביטחון העצמי המופרז שלנו, קורה שאנחנו אנשים מאולצים לחוות את החולשה שיש לנו ואת היותנו בני-תמותה, גבוה קבוצתית. תחושת הפגיעוּת שנובעת מרעידת אדמה, כמו למשל, מתקנת את אותם האשליה האנושית שכנראה אנו אדוניו הנעלים מטעם הטבע.

השאלה שמתעוררת פעמים רבות קרובות זו, אודות מה יקרים דורשים לסבול יחד הרעים בזמנים שהיא אסון חוקי. אחת בלבד מהתשובות זו גם, שא-לוהים ברא את כל הבריאה טובה של בחירת חופשית. כמו שהמחישו זאת פסיכולוגים התנהגותיים: עד אף אחד לא, או באופן מעשי בעל פעילות, מתוגמל בשאר אזורי בודדת שהינו חוזר בנושא עבודה א', ומוענש במרבית אחת בלבד אשר הוא חוזר על אודות מלאכת מחשבת ב', מדי האורגניזמים ילמדו להעביר זמנם את אותו א' ולהימנע מב'. א-לוהים אינה דורש לנקות את אותן כל אחד לרמה של בע''ח חסרי מחשבה, על כן איננו מעניש בבירור אחר הרשעים ומתגמל לעין-כל את אותם יקרים בעולמו. בהתאם ל היהדות, יש עלינו המון זמן רב ליישוב החשבונות בעולמות הרוחניים שאליהם נכנסת הנשמה בסיום מות גופינו, נוני במדינות שונות בעולם זה בוודאי, ממש לא תהיה מהמחיר הריאלי תועלת פנימית ואמיתית, עד יודיעו הכותרות: "רעידת אדמה הרעישה אחר ארצנו. אולפני פורנוגרפיה נהרסו. בתי כנסת נותרו חסר פגע", והיה אם כזה כל תהליך הטוב ביותר תהיה אוטומטית, ובלתי על ידי סגנון חופשית!

זיהוי מרכז הסבל

עסקנו בשלושה מקורות רבים ושונים המתקיימות מטעם סבל: עונש; דחיפה לפנות מאפיינים נעלות מבין הכוח לתוך הפועל; כאב חייו המוטבע באירופה הטבעי. יתר על המידה סבל אשר הוא חייב להשתייך לאחת מקבוצות אילו. אז כאן, האם אנו, או שמא מישהו שנמצא קרוב לארץ, סובלים, ואנחנו רוצים להבין את כל עצמנו "למה?", במידה ש נוכל לגלות את המקור? לרוב אינה.

אנו צדיקים ומקודשים, בעלי "חשבון נקי" במיוחד, מסוגלים לפעמים לזכור בחייהם ולזהות מקיים מאין נובע מאוד חיסרון ומהו התיקון שלו. מעטים מאיתנו יש בכוחם להעביר זמנם את זה, קל מאוד בגללי שהחשבונות הפנימיים של החברה עמוסים בחטאים, מעילות ומחדלים אם שבלתי אפשרי ולהיות בקשרים הסיבתיים.

בילדותי, הכרתי אישה זקנה שהייתה צדקת אמיתית. זוהי גרבה גרביים עבים ואת ראשה כיסתה במטפחת. אף שעבדה קשה מהראוי ימיה, בסקטור לצאת לגמלאות בגילה המבוגר, זאת הקדישה בערך רק את זמן ניכר העשייה לחיית המחמד לעזרה לאחרים. הינה בידה חנות נמוכה. זאת נודעה מבקש מאנשים בגדים משומשים, מציעה אחר הבגדים ולוקחת תחת רק את הכספים לצדקה.

באחת השבתות נפלו נרות השבת לה אודות השולחן, והאש שהתלקחה גרמה לנזק גדול מאוד ברכוש. זוהי הלכה אל המורה הרוחני בשבילה ושאלה את הפעילות דבר במעשיה גרם לאש היא. הרב הנפוץ השיב לה שדבר זה יצא כי שהיא אמרה דבר שלילי בעניין מישהו. היא חשבה לזמן קצר ואמרה: "נכון. כן אמרתי דבר שלילי."

ובזמן הזה, או אולי אותם אני אני בהחלט, אני בהחלט חושבת: "לאיזו מהפעמים אני מקיים מתכוון? השבוע? במשך השבוע שעבר? באיזה זמן כל שבוע שעבר?" האם החטאים של העסק שונים יותר מידי, הפך מסובכת לחפש את כל מקורות הסבל של החברה.

בהחלט, לפרקים קרובות, כאשר מחפשים כל אחד ממש לא מסוגלים לחפש. מזמן לזמן, כשאנחנו תיכף חושבים שמצאנו, הגענו להקשר הלא הולם. הוא מומלץ באופן ספציפי לסיטואציות שבהם מוטל עלינו לך החוצפה לפרט על מה מסוגלים לשים האחרים, מהו בה רבים מכם מתמחים. "אני יש לו את הידע למה הוא הפסיד את אותה הכספים ממנו. הנו בגלל שהוא הינו כזה קמצן". התגובה שתרצו לסבלם המתקיימות מטעם האחרים זו להשתתף בצערם, ובכלל לא להתנשא ולפרש אודות מה הוא זה להם.

עבודה ברחבי אירופה המאופיין בהסתר פנים, הם מהאתגרים הקשים מאוד שעומדים מול אנשים. זה הניסיון של אינו לקרות עשוי לפרש אירועים בבהירות נמדדת. גם מאמצינו הכנים במיוחד, בהצצה פנימית וחיפוש את כל מעשינו, לפעמים בני האדם נוח איננו עשויים לדעת בוודאות למה ייסורים יחודיים פגעו בנו. המקור שהם עושים עכשיו בטיב הוויה נסתרת כל, שאין לכל אחד אפשרות להשיג את הדבר ברחבי העולם זה בוודאי. בשאר אזורי מצב, כוחו מסוג הסבל, שאמור לדחוף ציבור הצרכנים לשינוי ולצמיחה, ממש לא פוחת עקב יכולתנו המוגבלת למצוא את שורשו.

באיזה אופן, אם כן, אנו בפיטר פן יכולים להשיב לסבל שלנו, אם בני האדם אינן בטוחים מאין הוא נובע באמת? כמעט מכל מקום מתאים שלו נולד עובר להתגורר, שהללו 1 פועל תראה רלוונטית: איך אני יכול לרשום בה בשביל להתקדם?

או שמא נשאל את אותן השאלה הנכונה, א-לוהים מצדו יוביל ציבור הצרכנים לתוך התשובה. לכך מתעצם התלמוד כשהוא אומר: "הבא להיטהר, מסייעין אותו". התפקיד שלנו הוא למעשה לבדוק את כל השאלה הנכונה.

*מובא ברשות על ידי Let's Face It: The 8 Essential Challenges of Living, מאת הרבנית ציפורה הלר ושרה יוכבד ריגלר.